מירמקס הזועם

מה יעלה בגורל חברת ההפקה וההפצה שאחראית לכניסתם של מונחים כמו "אינדי" ו"ארטהאוס" לז'רגון ההוליוודי השגור של שנות התשעים? החברה שבלעדיה לא היינו יודעים מי הם קוונטין טרנטינו, קווין סמית' או לארי קלארק? החברה שאחראית לסרטים זוכי אוסקר כמו "הפצוע האנגלי" ו"שייקספיר מאוהב" מחד ולסרטים זוכי דקל הזהב כמו "ספרות זולה" ו"סקס שקרים ווידאוטייפ" מאידך? הודעתו של באטסק כי הוא עומד לפרוש מתפקידו כבר בינואר הקרוב יצרה בקרב חובבי קולנוע איכותי מסביב לעולם את התחושה הלא נעימה שדיסני סוגרת לאט ובזהירות את הבסטה הכי איכותית שלה.

אנימל ארטהאוס

רבים זקפו לזכות מירמקס את הפופלריות הגדולה של סרטים עצמאיים בשנות התשעים. המודל של חברת הפקה קטנה ואיכותית שנמצאת תחת חסותה של חברה הפקה גדולה ומסחרית הפך להיות הסטנדרט בשנים אלו, בהן כל אולפן הוליוודי גדול התאבזר בחברת בת קטנה ואופנתית שהיתה אחראית לסרטים איכותיים (ולפרסים). לפוקס היתה פוקס סרצ'לייט, לסוני סוני פיקצ'רס קלאסיקס, לפרמאונט – את פרמאונט ואנטג' וכן הלאה. אבל מירמקס, מגובה באינסטינקטים המחודדים של הרווי ויינסטיין, היתה ההתגלמות החיה של המאחז העצמאי בהוליווד שמצליח, למרות התמיכה החונקת של האח הגדול, לשמור על אופי חתרני ואיכותי.

מזימות אולפניות

אבל מתחת לפני השטח רחשו דרך קבע שמועות לגבי שיטות העבודה השנויות במחלוקת של האולפן, שרבות מהן התחילו בספר "Down and Dirty Pictures" של העיתונאי פיטר ביסקינד. על מנת לשמור על תזרים המזומנים הקבוע מדיסני היתה לוויינסטיינים הנטייה לדחות את מועדי ההפצה של סרטים בסיכון גבוה למועד בלתי ידוע, כשהתוצאות הישירות והרות האסון של המנהג המגונה הן שסרטים כמו "גיבור" או "דמעות הנמר השחור" ישבו במשך שנים על המדף של מירמקס בזמן שהבמאים המתוסכלים לא הצליחו לתפוס את הרווי בטלפון. לעיתים הרהיבה מירמקס עוז ואף דרשה מהבמאים לערוך את הסרט או את פס הקול בהתאם לדרישות של מר וויינסטיין והתפיסה שלו לגבי מה עובד ומה לא עובד על קהל אמריקני. הסרט "שאולין סוקר" היה אחד הסרטים שסבלו מההליך הפולשני, והאגדה מספרת שכשתכנן הרווי וויינסטיין לערוך מחדש את "הנסיכה מונונוקי" הוא קיבל חבילה מהאולפן היפני שהפיק את הסרט בתוכה היתה קטאנה (חרב סמוראים) אוריגינאלית בליוויי פתק עליו היה כתוב "No Cuts".

ארבעת השנים שעברו מאז הוביל באטסק את החברה לכמה מההישגים הגדולים ביותר שלה, ביניהם הסרטים "ארץ קשוחה" ו"זה ייגמר בדם", בעוד הויינסטיינים אחראים גם הם לסרטי איכות כמו "נער קריאה" או "טרנסאמריקה", אם כי לאחר תקופה שהייתה קצת דלה בהצלחות קופתיות, "ממזרים חסרי כבוד" באו להם ממש בטוב.

יהיה פה קר

יש משהו סמלי בעובדה שבאותו השבוע התבשרנו על סרטן הערמונית של דניס הופר ועל ההקפאה של מירמקס על ידי דיסני. הסרט "אדם בעקבות גורלו" אותו ביים הופר בשנת 1969 היה יריית הפתיחה של "ניו הוליווד", אותו גל סרטי איכות מפורסם שפקד את עיר הסרטים בשנות השבעים כשהיהודים ששולטים במסכים הבינו שיש כסף בסרטים המשונים הללו. מירמקס לעומת זאת היתה בדרכה גרסת שנות התשעים של אותה התופעה, וההתפתחות שלה מחברה ניו יורקית קטנה למובילת התעשייה ההוליוודית היתה הסמל האולטימטיבי לניצחון של הסרטים עצמאיים בעשור הקודם. השמועות כרגע הן שיש סיכוי קל שדיסני יאפשרו לוויינסטיינים לחזור ולהשתמש בשם מירמקס, בעקבות ההקפאה הכמעט מלאה של פעילות החברה תחת שליטתם. בין אם זה יקרה ובין אם לא, השבוע האחרון לא היה השבוע המשמח ביותר שידע עולם הקולנוע העצמאי.