נאמנות קבועה

היו ימים בהם אספנות אובססיבית של תקליטים או אהדה לא רציונלית לקבוצת כדורגל נחשבו להרגלים מגונים של צעירים לא מפוקסים שמחפשים דרך מבדרת להעביר את הזמן עד ההתמקצעות וחיי המשפחה שמחכים להם לאחר סיומם של שלושת עשורי החסד. הימים הללו נגמרו בערך באמצע שנות התשעים, עת הופיעו על המדפים שני ספרים, "אהבה על הדשא" ו "נאמנות גבוהה" (תרגום מצער ל"High Fidelity"), שעובדו מיידית לסרטי קולנוע מצליחים. ניק הורנבי, מעריץ כדורגל שרוף וחובב מוזיקה מושבע, חלקם בהם את דרכי ההתמודדות שלו עם שתי ההתמכרויות הללו, שלא במקרה היו גם שתי ההתמכרויות הכי נפוצות בקרב דור שלם של צעירים, שהורנבי הפך להיות לדוברם. השבוע עולה למסכים הסרט "לחנך את ג'ני", דרמה תקופתית וסוג של סרט בנות, המבוסס על ספרה של העיתונאית לין בארבר, ומספר את סיפורה של נערה מתבגרת בבריטניה של שנות השישים המוקדמות, שכמיהתה לחיים סוערים יותר מובילה אותה לקשר עם קבוצת צעירים מקסימים אך מפוקפקים. הורנבי חתום על התסריט.

הורנבי, 52, היה אחד הראשונים שנתנו לגיטימיציה להתייחסות לתרבות פופולארית כאל משהו שראוי לחקור אותו ולהתעמק בו. במקביל ל "לחנך את ג'ני" התפרסם לא מזמן ספר חדש שלו, "Juliet, Naked", בו הוא ממשיך לחקור את הנושאים הקבועים שלו, הערצה חסרת גבולות ומוזיקה, דרך סיפור על מפגש בין כוכב רוק מסתורי ומזדקן עם מעריצו הגדול ביותר. הפער בין הדרך בה החברה רואה את תופעת הסגידה לכוכב רוק או כוכב כדורגל לבין הדרך בה המעריצים רואים את עצמם הוא הדבר שמעניין אותו בתופעה: "גיבורי הספר תקועים במעגל אינסופי של ספרים הופעות וסרטים, שהעיסוק בהם חשוב להם יותר מקשר עם אנשים אחרים", אומר הורנבי.

לאחר ההצלחה הראשונית של שני ספריו הראשונים פנה הורנבי, שהיה בן 35 כשהתפרסם ספרו הראשון, להתמודד עם הפחד של גיבוריו, ושלו עצמו, מחיי משפחה, והפגיש בספר "רווק פלוס ילד", שהפך גם הוא לסרט מצליח בכיכובו של יו גרנט, גבר שבינו לבין התמסדות אין שום דבר במשותף, עם ילד צעיר. גם בחייו האישיים התמודד הורנבי, אב לשלושה, עם האתגרים הכרוכים בגידול ילדים, ובעקבות האוטיזם של אחד מילדיו אף ניצל את מעמדו על מנת להקים של ארגון לתמיכה בילדים אוטיסטים. במרכז ספרו הבא, "How To Be Good", עמדה גיבורה נשית, והפעם העיסוק בחיי הורות ומשפחה כבר לא היה מתוך עמדה של אאוטסיידר, אלא של משתתפת פעילה.