לא ארץ ליצורים
הוליווד עשתה חיים קשים ל"ארץ יצורי הפרא", סרט האנימציה פורץ הדרך של ספייק ג'ונז. התוצאה לא דומה לשום דבר שראיתם על המסך
כשהחליט הסופר מוריס סנדק לבדוק האם הבמאי ספייק ג'ונז מעוניין לתרגם את "ארץ יצורי הפרא", ספרו הנודע משנת 1963, למסך הגדול, השנה היתה 2001, שנה בה היה ג'ונז חתום כמפיק הסרט "המין האנושי", וכבמאי הסרט "אדפטיישן". סנדק ידע כי דרוש אדם עם חוש ויזואלי יוצא דופן וחיבה לאימג'ים לא שגרתיים על מנת להפיק אינטרפרטציה הולמת לספרו, שמחזיק מקום של כבוד בין עשרת ספרי הילדים המצליחים ביותר בכל הזמנים, ומצטיין בציורים מרהיבים ומשונים, וג'ונז, שהלך ויצר לעצמו שם של הטים ברטון הבא, נראה היה כמו בחירה הטבעית. ג'ונז סירב בטענה שבלתי אפשרי להפוך את הספר הספציפי הזה לסרט.
ג'ונז לא היה הראשון שנרתע מהאתגר שמציב ספרו של סנדק, שמכיל בדיוק 338 מילים שמרכיבות עשרה משפטים בלבד - לא בדיוק בסיס איתן לסרט באורך מלא. דיסני התחילה לפתח סרט אנימציה המבוסס על הספר כבר בשנות השמונים, וגייסה לצורך השילוב אותו תכננה של אנימציה ממוחשבת ואנימציה מסורתית את האנימטור ג'ון לאסיטר. לאחר כמה נסיונות הפרוייקט נזנח, ולאסיטר המשיך לקריירה צנועה שכללה את הקמת פיקסאר והפיכתו לאחד האנשים החזקים בהוליווד, בעוד הזכויות של "ארץ יצורי הפרא" נרכשו על ידי אולפני יוניברסל, שתיכננו גם הם סרט אנימציה באורך מלא.
שרבוטים אקראיים על פיסות נייר
השנה היתה 2003 ומוריס סנדק היה בן 75 כשהתחילה הפקתו של סרט הלייב אקשן בניצוחו של ספייק ג'ונז, שהחליט להתגייס לפרוייקט בכל זאת לאחר פרידה מאשתו דאז, אחת, סופיה קופולה, שגרמה לו לריגרסיה הריגשית הנדרשת על מנת לחזור ולעיין בספר אותו העריץ בילדותו. הבעיה היתה שיוניברסל לא היו מרוצים מהחזון של סנדק וג'ונז לגבי הסרט, דבר שהוביל למשחק כיסאות קטן, בעקבותיו וורנר השתלטה על ההפקה, והצילומים החלו בסופו של דבר רק ב-2006.
הספר מתאר את מסעו של הילד מקס לארץ דמיונית המאוכלסת על ידי יצורי פרא גדולים ופרוותיים. ג'ונז השכיל להבין כי הכוח של המפלצות בספר הוא המוזרות שלהן, וכי מכיוון שאת המוזרות של המפלצות בספר כולם כבר מכירים הוא צריך להמציא מוזרות אחרת, מוזרה יותר, בשביל המפלצות בסרט. לאחר שהיצורים שסיפקו לו החברות ההוליוודיות המתמחות בתחום נראו לו, לדבריו: "יצוריים מדי", שכר ג'ונז את שירותיו של גרפיקאי צעיר ולא מנוסה בשם סוני גרסימונביץ', שהגיע לפרזנטציה מצויד בשירבוטים אקראיים על פיסות נייר מזדמנות, אבל הצליח לצוד את הלוק אותו חיפש ג'ונז, וזכה גם לאישורו של סנדק, שליווה את ההפקה בתור יועץ לכל אורכה.
טוני סופרנו מפלצת
את הצד הטכני סיפקה החברה של ג'ים הנסון, שיצרה תחפושות ענקיות שהולבשו על השחקנים (ביניהם ג'יימס גנדולפיני, שמשחק את המפלץ הקרוי קארול, וקאתרין קינר, המגלמת את אמו של מקס), ושופצו מאוחר יותר על ידי אנימציה ממוחשבת, בשיטה המזכירה את הטכניקה בה השתמש פיטר ג'קסון על מנת לייצר את דמות האנימציה המכוננת של גולום מ"שר הטבעות".
אימג'ים מהסרט, שטופטפו בהדרגה במהלך השנתיים האחרונות, היכו בתדהמה כל מי שנתקל בהם, אבל לא הרשימו את חברת יוניברסל, שכמעט והחליטה, לאחר שג'ונז ערך גרסה ראשונה שהיתה הרבה פחות מותאמת לילדים ממה שוורנר דמיינו, להתחיל לצלם מחדש את ההפקה כולה, עליה כבר נשפכו 70 מליון דולר. לאחר עיכוב של שנה בהפקה החליטה חברת וורנר שלא לנסות לשנות את הסרט, אלא לנסות למזער נזקים על ידי שינוי קהל היעד. הבחירה של וורנר היתה שלא לשווק את הסרט כסרט ילדים, אלא להדגיש בעיקר את האפיל שלו לקהל מבוגר ומעודכן שמתרשם מהעובדה שספייק ג'ונז מביים, דיויד איגר (תסריטאי "לצאת לדרך") כותב, וקארן או (סולנית Yeah Yeah Yeahs) מלחינה את פס הקול - החלטה שהוכיחה את עצמה בסוף השבוע האחרון, בו הכניס הסרט 32.5 מיליון דולר בקופות.
פחות חמודים מקרמיט, אבל הרבה יותר גדולים
המבקר רוג'ר אברט כתב ש"השילוב של בובנאות עם אנימציה ממוחשבת הופך את יצורי הפרא להישג טכני מכובד ביותר. הם לא יפים במיוחד, והם גם לא אמורים להיות. הם לא צעצועים פרוותיים כי אם יצירי חלום, שלרגעים אף הופך לסיוט". ומיק לסאל מה"סאן פרנסיסקו כרוניקל" מוסיף כי "הדבר האמיץ ביותר שג'ונז עשה הוא לעשות סרט ילדים שלא ממש מיועד לילדים".
השוואה בין האימג'ים של המפלצות מתוך "ארץ יצורי הפרא" לבין תוצרים קדומים יותר של חברת ג'ים הנסון, שכבודם במקומם מונח, כמו "סיפורי עמים" או "החבובות", או לחילופין לשילובים מוקדמים ונחותים יותר של אנימציה ממוחשבת ולייב אקשן דוגמת ג'אר ג'אר בינקס הידוע לשמצה, מגלה שהסרט רק הרוויח מהעיכוב בן שלושים השנים בהפקתו. יצורי הפרא האלו באמת לא נראים כמו שם יצור שאי פעם ראינו, הם ללא ספק נמנים עם יצירי האנימציה המרשימים ביותר שנוצרו וגם אם הם קצת פחות חמודים ממיס פיגי וקרמיט הם הרבה, אבל הרבה יותר גדולים.