מועדון המקובלים
לבנון בערה פעמיים, אישה בהריון מתקדם נראתה רזה ליד חבורה של לוחמי סומו מקומיים, מיקי רוזנטל הפך למייקל מור הישראלי ואהוד בנאי המשיך לנסוע. תשס"ט של הקולנוע הישראלי
האירוע הקולנועי שהכי נזכור מתשס"ט זו הכניסה לאופנה של הקולנוע הישראלי. מפרס לפרס, מפסטיבל לפסטיבל, נדדו להם במאים ישראלים בעולם וזכו לכבוד וההערכה להם הם תמיד ערגו. ההישגים להם זכתה התעשייה המקומית ברחבי העולם יצרו השנה את התחושה הנעימה כאילו ישראל סופסוף תופסת את מקומה כמדינה מתקדמת ותקינה לצד אחיותיה המערביות. לא עוד ידרשו הצופים להתייחס לסרטים ישראלים בסלחנות, כאל תוצר סטודנטיאלי בוסרי וקלוקל. אם המגמה המבורכת תמשך, לא רחוק היום בו גם הקהלים הישראלים, שעדיין לא התאוששו ממשבר האמון שנוצר ביניהם לבין הקולנוע הישראלי המנוכר והלא מובן של שנות השמונים, ינהרו לאולמות באותה ההתלהבות בה הם מתייחסים לתוצרים האמריקאים. לכבוד השנה החדשה אספנו כמה מהסרטים הישראלים של השנה האחרונה, חלקם זכו למלוא תשומת הלב התקשורתית כשיצאו לראשונה וחלקם לא פחות מעניינים, קצת פחות מדוברים, אבל עדיין חשובים וטובים.
לבנון בוערת
הסרט שנשא על גבו את תקוות עם ישראל כולו ויצר תחושת סולידריות נדירה, היה סרט האנימציה הדוקומנטרי "ואלס עם באשיר" של הבמאי ארי פולמן. מה לא נאמר עליו? חדשני, מקורי, מרגש, מהפנט, ובעיקר אמיתי ורגיש. בעזרת שפה קולנועית ייחודית אותה פיתח ובעזרת צוות ההפקה מסור והמחוייב בראשו עמדו המאייר דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן, הצליח פולמן לזכך את חוויותיו האישיות ממלחמת לבנון לחווייה קולנועית אוניברסלית אתה יכול להזדהות כל אדם באשר הוא. סיבוב הפסטיבלים באירופה הוביל את הסרט בסופו של דבר לזכייה בפרס הסרט הזר בטקס גלובוס הזהב ולמועמדות באוסקר.
דיאטת סושי
5000 צופים פקדו את אחת מהקרנות הבכורה המפוארות ביותר להן זכה סרט ישראלי מעולם כשפתח "סיפור גדול" את פסטיבל ירושלים. הדרמה הקומית אותה ביימו שרון מימון וארז תדמור, המתארת כיצד מגשימים את עצמם חבורה של כבדי משקל דרך ספורט הסומו המתאים למימדיהם, הפכה לחביבת הקהל בארץ, שמילא את האולמות בהתלהבות. מסקרן יהיה לראות את הגרסה האמריקאית לסרט, אותה אמורה להפיק חברת "דיינמנשן" שבבעלות האחים ויינשטיין, ומעניין במיוחד יהיה לראות מי יהיה השחקן האמריקאי שיצליח להיכנס לנעליו הגדולות (מאוד) של איציק כהן.
לבנון בוערת שוב
טרי טרי, הישר מטבילת האש בפסטיבל ונציה, מתברג "לבנון", סרטו של שמוליק מעוז, לרשימה, לאחר שבמחי אריה זהב אחד הציב את עצמו במעמד ממנו לא ניתן להתעלם. הסרט מתאר את מלחמת לבנון מנקודת המבט הקלסטרופובית של צוות טנק שנקלע ללב תופת המלחמה. הבמאי אנג לי עמד בראש צוות השופטים שהחליט להעניק לסרט את הפרס היוקרתי, וזאת לאחר שבהקרנה עצמה זכה הסרט למחיאות כפיים סוערות במיוחד.
צלם את הטיח, אחמד
קשה לחשוב על נושא ראוי יותר לרוקומנטרי המשובח של אבידע לבני מלהקת הפליטים, ההרכב המהפכני אותו הובילו אהוד בנאי ויוסי אלפנט ז"ל בשנות השמונים. רמת ההפקה הגבוהה של הסרט, העריכה המוזיקלית המצוינת וכמובן, המוזיקה והנוכחות הכריזמטית של חברי הלהקה, שמתראיינים לכל אורך הסרט, הפכו את "חייב לזוז" לאחד מרגעי השיא הקולנועיים של השנה. מתנה גדולה לכל מעריץ של אהוד בנאי ולכל חובב מוזיקה באשר הוא.
וגנר שופכת את הלב
זהר וגנר, עיתונאית, קולנוענית ומוזיקאית, סיפקה ב"סימני מתיחה", סרטה החושפני תיעוד מפתיע במקוריותו של חוויית ההריון מנקודת מבטה האישית. ווגנר מופיעה עם להקתה, רבה עם בן זוגה, מקטרת ומלהגת על המסך בזמן שכל מרצה מופנה לחיי לילה, חיי זוגיות עם בן זוגה הארעי, וחיי מין באופן כללי. אל התינוקת שבבטנה היא מתייחסת בעיקר כמגבלה פיזית שמונעת ממנה להיות רזה ומושכת. כשהיא מצלמת את עצמה ברגעים אינטמיים ולא חוסכת מן המצלמה גם את הרגעים הפרטיים ביותר הופכת ווגנר את המדיום הדוקומנטרי לתא ווידוי מרתק ופולשני מולו מוצא את עצמו הצופה נבוך מחד אך מוקסם לחלוטין מאידך.
מיקי רוזנטל נגד העולם
סיפורו יוצא הדופן של הסרט "שיטת השקשוקה”, שזכה בפרס הראשון בטקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי, מעלה שאלות נוקבות לגבי חופש הביטוי במדינת ישראל, והיה אחד הסרטים המסקרנים ביותר השנה. ההתעלמות הגורפת בה נתקלו מיקי רוזנטל והבמאי אילן עבודי בניסיונם למצוא ערוץ תקשורת דרכו הם יוכלו להפיץ את מתקפתם הבוטה על משפחת עופר רק הגבירה את הבאזז סביבו, ובסופו של דבר עבדה לטובת היוצרים כשהסרט הגיע, אחרי הרבה רעש ומלחמות, למסכים. שילוב של המחשות אנימציה בעבודת העיתונאות הפכו את הסרט לחוויית צפייה לא שגרתית ומרעננת.