שמור את הריקוד האחרון
למרות שפטריק סווייזי התקשה להתנער מהתדמית הציבורית של אליל הנערות מהאייטיז, הוא היה שחקן רב מימדי שמעולם לא זכה בכבוד שהגיע לו
פטריק סוויזי מעולם לא הצליח להשתחרר מתדמית אליל הנערות שנוצרה לו בשנות השמונים, שנדבקה לו אחרי שכיכב בלהיט המפתיע של 1987, "ריקוד מושחת". כמו ג'ון טרבולטה לפניו, גם סוויזי סבל מהדיעה הקדומה השמורה לשחקנים שיודעים גם לרקוד, והיא שלפזז זה כל מה שהם יודעים לעשות. אבל סוויזי הוכיח גם לפני וגם אחרי "ריקוד מושחת" שהכריזמה שלו חוצה את גבולות הטייפקאסט, ולמרות שתקופת השיא שלו היתה קצרה, האימפקט של תפקידיו הגדולים היה מספיק על מנת להפוך אותו לאיקון תרבותי ולסמל של תקופה.
חדי הזיכרון זוכרים מן הסתם את פניו של סוויזי עוד מתפקידו בסרטו החביב של פרנסיס פורד קופולה "נערי הכרך" משנת 1983, בו הוא הופיע לצד דור שלם של שחקנים צעירים שכלל גם את רוב לאו, טום קרוז, מט דילן ואמיליו אסטבז, אבל להיכרות מעמיקה יותר עם יכולותיו זכו הישראלים כששודרה בערוץ הראשון הסדרה הקלאסית "הצפון והדרום", בה כיכב. מכיוון שכל מה ששודר בטלוויזיה באותם ימים נצפה על ידי כלל הציבור בארץ, נצרב פרצופו החינני של סוויזי בתודעה הישראלית הקולקטיבית לנצח.
לומדים את הצעדים
הסימן הראשון להיסטריה קלה לגבי השחקן הצעיר בקרב בנות הטיפשעשרה היה כמויות הפוסטרים שלו שהופיעו על קירות ורודים ברחבי העולם והארץ כשעלה הסרט "ריקוד מושחת" לאקרנים, והפך בין לילה את ג'ניפר גריי האנונימית ואת סוויזי, האנונימי קצת פחות, לכוכבי-על. הסרט, שצולם בתקציב מינימלי, תוכנן לעלות לאקרנים לסוף שבוע אחד בלבד ולהמשיך מיידית לווידאו אבל תגובת הקהל החמימה להפליא הפכה אותו לשובר קופות. כשהגיע הסרט בסופו של דבר לוידאו, הוא הפך לקלטת הנמכרת ביותר בכל ההיסטוריה של הפורמט.
סוויזי ניסה לשחזר את הצלחת "ריקוד מושחת" דרך כמה כותרים כושלים בסוף שנות השמונים, ביניהם "שומר הבארים", אבל רק בשנת 1990 הוא הצליח לייצר להיט נוסף כששיחק בתפקיד הראשי בסרט "רוח רפאים" לצד וופי גולדברג ודמי מור. לאחר שהתפקיד נדחה על ידי ברוס וויליס (בעלה של מור דאז), טום הנקס, טום קרוז, אל פאצ'ינו, האריסון פורד, ניקולאס קייג', מיקי רורק וג'וני דפ, נקרא סוויזי לאודישן וקיבל את התפקיד. סוויזי הוא גם זה ששיכנע את המפיקים ללהק את וופי גולדברג, שזכתה באוסקר על תפקיד המשנה שלה בסרט זה. הסרט, העוסק בניסיון הנואש של רוח רפאים לפתור את הרצח של עצמה בסיוע של מדיום הפך לקלאסיקה מיידית, סצנת המין מסביב לאבניים זכתה לאינספור פארודיות, וסוויזי הפך שוב לשם החם.
שנה מאוחר יותר שיחק סוויזי בעוד תפקיד קאנוני, הפעם בסרט מצליח פחות שזכה למעמד של סרט פולחן מינורי עם השנים – "נקודת פריצה" של קאתרין ביגלו. במותחן הגולשים המפתיע הזה כיכב סוויזי לצד קיאנו ריבס בתפקיד מנהיגם הכריזמטי של קבוצת גולשים שמטפחים תחביב נוסף בשעות הפנאי – שוד בנקים. 1991, שנת יציאת הסרט, היתה גם השנה בה הוכרז סוויזי כגבר הסקסי ביותר בעולם על ידי מגזין "People".
לא תולה את הנעליים
סוויזי, שהיה נשוי מגיל 23 לליסה ניאמי (שמערכת היחסים ביניהם התחילה כשהוא היה בן 18 והיא בת 14) סבל מאלכוהוליזם שהלך והתגבר בעקבות שתי טרגדיות אישיות – מות אביו מסרטן והתאבדות אחותו. בשנת 1994 נכנס סוויזי למרכז גמילה ופרש באופן זמני בעסקי השעשועים לטובת גידול סוסים בחווה שלו. הוא מעולם לא הצליח לחזור לרמת ההצלחה שלו בתקופת השיא, אבל המשיך לשחק לאורך כל שנות התשעים והאלפיים בסרטים שונים.
אולי התפקיד החשוב האחרון שלו היה תפקיד האורח המשעשע שלו בסרט "דוני דארקו", שמתרחש בשנות השמונים, בו הוא מגלם גורו ניו אייג' חלקלק שמתגלה כפדופיל חבוי. ההומור העצמי שהפגין סוויזי כשלקח את התפקיד, והמודעות שלו לפרסונה של עצמו, הפכה את התפקיד לאחד מרגעי השיא של הסרט, והאירה את סוויזי באור מחמיא של השלמה עם מעמדו בתרבות הפופלרית וביטחון עצמי.
השנה וחצי האחרונות, בהן השמועות על מצבו ההולך ומתדרדר החזירו אליו את תשומת הלב הציבורית, יצרו תחושת החמצה אצל מעריציו, של כישרון שלא קיבל את הכבוד הראוי לו. גם אנשים שלעגו לו והתייחסו לסרטיו בזילזול לא יכולים להכחיש כי סוויזי היה שחקן אנרגטי, כריזמטי ומרשים, ושהוא הפגין בשנותיו האחרונות נוכחות תקשורתית צנועה ואמיצה. הידיעה על מותו בגיל 57 גרמה ללא מעט אנשים שגדלו על סרטיו לצביטה נוסטלגית בלב, כשעוד אייקון אייטיז הולך לעולמו בשנה הקשה הזאת.