"הסרט הישראלי 'לבנון' מרשים ומטלטל"
בעקבות זכייתו בפסטיבל ונציה, זכה "לבנון" להתייחסות נרחבת בתקשורת הערבית - כשרבים מהמבקרים חלקו שבחים מפתיעים, לצד גינויים כ"סרט שמשרת את התעמולה הציונית"
הסרט הישראלי "לבנון", שזכה אתמול בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים היוקרתי בוונציה, זכה לשבחים ברחבי העולם, ובאופן מפתיע, גם בעולם הערבי. מהדורות הלילה של ערוצי החדשות הנחשבים ביותר בעולם הערבי לא התעלמו מההישג, בעיקר לאור תוכנו "האנטי-ישראלי" של הסרט, וגם פרשני תרבות ערבים ידעו לפרגן. והיו, כמובן, גם ביקורות, שכן אחרי הכל - הוא ישראלי.
אחד מאתרי התרבות המובילים בעולם הערבי - נסיג', לא חסך מחמאות מהסרט, במיוחד עקב הצגת צדדים הומניטריים של המלחמה ב-1982, אך עם זאת הבהיר כי הסרט היה יכול להיות אמין יותר אם הוא לא היה מבטא סוג של "תעמולה רשמית", כלשונו, דבר אשר לדעתו מפחית מההיבט ההומניטרי שלו.
בערוץ הטלוויזיה "אל-ערביה" בחרו להציב את הזכייה הישראלית במהדורת החדשות הלילית שלהם ובראש אתר החדשות של הערוץ. תמונה של במאי הסרט שמואל מעוז הוצגה על המסך כשהוא מנשק את פסל "אריה הזהב". פרשני תרבות של העולם הערבי אף הגדירו את הסרט כ"מרשים ומטלטל" וכ"יצירה שמפתיעה במיומנות שבה היא מבוימת".
"גם החיילים הם קורבנות המלחמה"
גם במדור התרבות של העיתון הסעודי "אל-וטן" שיבחו את הסרט ואת אופן צילומו המיוחד - מתוך טנק. "לא ניתן להתעלם מסבלם של החיילים ששהו שעות ארוכות תחת השמש הקופחת של חודש יוני 1982 בתוך טנק צפוף. בזמן שהם חיכו לידיעות חדשות מהשטח, הם עברו סוג של גיהנום קטן. הם לא אלה שבחרו את המלחמה, וגם הם היו הקורבנות שלה". בעיתון מגדירים את "לבנון" כחשבון נפש עם מלחמה עקובה מדם, כנסיון להתנער מזכרון טראומטי של חיילים ולספר במבט קלסטרופובי מיוחד במינו אירועים של קרב קשה.
לעומת זאת, כלי תקשורת ערביים רבים ציננו את האווירה השמחה וטענו כי הסרט נועד "לעגל" את "תדמיתו הכובשת" של הצבא הישראלי. באתר התרבות הערבי "היום השביעי" נכתב כי "הסרט מהווה ניסיון ישראלי להתייפות. הסרט הזה לא יעבוד עלינו".
עיתונאי מצרי שדיווח על הזכייה מונציה אמר מול מצלמות הטלוויזיה כי ישנה סתירה ברורה בין הדמות ההומניטרית של החייל הישראלי כפי שהוא מוצג בסרט, לבין סבלם המתמשך של הפלסטינים תחת הכיבוש מצד החיילים הישראלים.
"הכרה בפשעי הכיבוש"
תושב לבנון עצמה, ואיל בעלבקי, כתב מאמר בנושא ובו מתח ביקורת חריפה על עולם הקולנוע שמכיר לטענתו ב"פשעי הכיבוש". בין השאר הוא כתב: "מטורונטו ועד ונציה, הכיבוש הישראלי ממשיך לחצות את גדרות הקולנוע, את העמדות המערביות, את החירות ואת הדמוקרטיה - ארבעה עמודי יסוד המתנגדים לעושק, למלחמה ולאלימות. פסטיבל ונציה העניק את הפרס המשמעותי ביותר לסרט ישראלי שמציג את סיפורו של חייל שהשתתף בפשע הפלישה ללבנון ובטבח שבוצע בסברא ושתילא".
כותב המאמר מסרב להתעלם מהמציאות הפוליטית הקיימת ערב זכיית הסרט בפרס הגדול: "ההצלחות המפחידות של ישראל בעולם הקולנוע מתרחשות בזמן בו הסוגייה הפלסטינית עדיין עומדת במקומה. ישראל ממשיכה לסרב לכל יוזמה עולמית לשלום ורצועת עזה עדיין מכותרת".
באתר "אלערב אונליין" נמסר כי הסרט מותח ביקורת לא ישירה על אופן ניהולו של צה"ל. באתר מציינים כי הטנק נוסע ב"שדה מוות", כשבפני חייליו עומדים סיכויים קלושים לצאת בחיים. עוד מצויין באתר כי הסרט משקף את ניסיונם של החיילים להתעלם מהרצח שהם מבצעים נגד אסירים שנשבים על ידם בשדה הקרב. עם זאת, מציינים באתר כי הסרט מבטא נקודת מבט ישראלית "טובה".
האתרים השונים לא התעלמו מהעובדה שמדובר כבר בסרט השלישי בשנתיים האחרונות העוסק במלחמת לבנון. קדמו לו "בופור" של יוסף סידר, סרט מחאה אנטי מלחמתי המספר על הימים האחרונים של מלחמת לבנון הראשונה, שעות ספורות לפני פינוי המוצב, וכן - "ואלס עם באשיר" - האנימציה התעודית של ארי פולמן שעוסקת בין השאר באירועי סברא ושתילא ובאחריות להם. בעולם הערבי רואים בכך סוג של מגמה להתייפות, אך מצד שני - גם סוג של הודאה בטעויות.
"זה סוג של הגשמת חלום". "לבנון" כבש את פסטיבל ונציה
מה הביא ל"לבנון" את פרס אריה הזהב?