מצא את מינו

אם קוראים את התקציר הפשוט של "התפשטות", הוא עלול להישמע כמו סרט ראוי לסיומה של עונת המלפפונים של הקולנוע, רגע לפני שרוחות ספטמבר מביאות עמן סרטים מתוחכמים יותר להגיע לאולמות. זוהי קומדיה רומנטית וסקסית, בה אשטון קוצ'ר משחק ג'יגולו צעיר בשם ניקי, שמוצא את דרכו אל מיטותיהן של נשות לוס אנג'לס העשירות, מנצל את הכנסת האורחים שלהן, וממשיך אל המיטה הבאה כשהן בועטות אותו החוצה. בתחילת הסרט הוא נוחת במיטתה של סמנתה (אן הייש), שדווקא מרוצה מהסידור. עם זאת, כמו בכל קומדיה רומנטית, ניקי יפגוש במהרה מישהי מיוחדת – מלצרית צעירה בשם הת'ר (מרגריטה לויאווה), אותה הוא מפתה להיכנס למיטתה של סמנתה בזמן שהיא בנסיעת עסקים, רק על מנת לגלות שהיא "בעלת מקצוע" כמוהו. היא מחפשת גברים עשירים שיממנו אותה, וטעתה לחשוב שהוא אחד כזה. בתחילה הם שונאים האחד את השניה שנאת מוות, אבל בהמשך הם נפגשים שוב, והאהבה, כמובן, פורחת.

"התפשטות" הוא למעשה סרט הרבה יותר מתוחכם מהקומדיה הרומנטית הזולה שניתן לדמיין בעקבות התיאור הבסיסי שלי. במקום תיאור רומנטי ומעושה של חיי זוהר והתעלמות מכל הרכיבים הבלתי נעימים הקשורים בחיים של שירותי מין תמורת שכר (ע"ע "אישה יפה"), הסרט בוחר לחשוף את השחיתות והריקנות של המיניות חסרת הרגש אותה חוגגים גיבוריו. הסרט גדוש סצנות מין רבות ומפורטות, כמעט פורנוגרפיות (שבעטיין הוגבלה הצפייה בו לגיל 16 ומעלה), אך באופן מפתיע, למרות הצילום המוקפד ולמרות יופיים הפיזי המרשים של השחקנים, מזמן לא נראה על המסך מין פחות מגרה. זה לא שלא נחמד לצפות בסצנות, אבל הבמאי (דיוויד מקנזי) מצליח להראות את המין באופן שמצד אחד הוא מושך אסתטית, אך מצד שני קר ומנוכר, חסר יצר ורגש של ממש.

הג'יגולו מת לבכות

ליהוקו של אשטון קוצ'ר לתפקיד הגיבור הוא כמעט מושלם (בלי קשר לחיבתו הידועה לנשים מבוגרות גם בחיים האמיתיים). קוצ'ר רגיל לשחק את דמות הליצן הקליל ("מה שקורה בוגאס"), ובתחילה נראה שתפקידו ב"התפשטות" לא שונה – הוא מדלג לו בקלילות בין מיטה למיטה, תוך קריצה וחיוך, כשבמקביל קולו נשמע מעיר הערות שנונות ומתנשאות בקריינות בפס הקול של הסרט. עם זאת, אט אט מתגלה שבניגוד לסרטים הקודמים, קוצ'ר הוא בעצם ליצן עצוב, והדחייה שהוא לרוב מעורר מתחלפת בסימפטיה. מסתבר שהמעבר המתמיד בין המיטות מכסה על ריקנות רגשית עצומה, והחיוך המתנשא מכסה על חוסר יכולת להתמודד עם קשר אנושי של ממש. קוצ'ר, למרבה הפלא, מצליח להתמודד עם התפקיד הדרמטי המורכב שמוטל עליו באופן מעורר הערכה.

ככל שהסרט מתקדם, אנו מגלים שמאחורי הקלילות והזוהר, אותם הוא מצייר באופן כל כך מגרה, אין בעצם כלום. לוס אנג'לס שאותה מצייר הבמאי היא עיר של אכזבות, לא של חלומות. אמנם יש מעט תקווה לשינוי, ממש טיפונת, בקשר הכן והאמיתי שמפתחים שני הגיבורים המושחתים – מעין אחווה רומנטית שבין גנבים. לפחות יש להם שפה משותפת, והתייחסות דומה לחיים. עם זאת, "התפשטות" מפתיע ונמנע מהקלישאה הרומנטית הורדרדה והמתקתקה. הסרט בוחר לעקוץ בסאטירה אכזרית את חיי הזוהר והחלומות שמייצרת לוס אנג'לס, על המסך כמו גם בחיים, אבל מצליח באומץ רב שלא ליפול באותה הקלישאות שמניעה את התעשייה. הסרט מתחיל כמו סרט קיץ אוורירי, אבל מסתיים באווירת סתיו חורפית. מסתבר שזה לא הסרט שמסיים את הקיץ, עונת הקולנוע השטחי והקליל, אלא זה שפותח את החורף, עונת הקולנוע המורכב והמעניין.