מר לי ויראלי

לא רק שפעת החזירים תופסת תאוצה הקיץ, אלא גם השיווק הויראלי של סרטי הקולנוע שנוחתים על האקרנים. דני סגל מסביר לכם איך "District 9" הצליח איפה ש"אוואטר" של ג'יימס קמרון נכשל וייקח אתכם ליער שבו הכל התחיל

מר לי ויראלי | רשת 13

מלבד העובדה שהטיזר המדובר לסרט "Avatar" אותו שיגר ג'יימס קמרון לאחרונה לרשת נראה מקושקש למדי כשלעצמו, לא עזרה לו ההשוואה המתבקשת לקמפיין הויראלי המרשים של "District 9" שעלה לאקרנים באותו שבוע. העיתוי הבעייתי גרם לקמרון, שכנראה חושב שלשפוך כסף בלי הכרה על אנימציה ממוחשבת זה תחליף למקוריות, להיראות כמו דינוזאור זקן ומיושן, ולטיזר שלו להיראות כמו דרך פרימיטיבית למדי למשוך תשומת לב תקשורתית. פיטר ג'קסון וניל בלומקמפ לעומת זאת, המפיק והבמאי של "District 9" בהתאמה, השקיעו בקמפיין המקורי אותו הגו יותר מחשבה מכסף, והצליחו לסקרן גם שועלי אינטרנט ותיקים וסרבני לינקים ובאנרים מוצהרים עם כמה טריקים שיווקיים מקוריים.

"District 9" מצטרף לשורה ארוכה של מתקפות שיווק אינטרנטיות מהשנים האחרונות, שהבינו שעל מנת ליצור שיווק ויראלי אפקטיבי יש לספק תמורה להקלקה, ושהדרך לעשות זאת היא על ידי העמקת העולם הסיפורי של הסרט, בין אם על ידי אתרי קונספט, סרטוני יוטיוב "מודלפים", או משחקי מחשב נלווים. כל דבר שחורג מגבולות גיבוב הסצנות הסטנדרטי לכדי טריילר, שבנוסף להיותו צפוי גם פוגע בהנאה מהסרט.

לצוד מכשפה ולנוח

הקמפיין המבריק של הסרט "פרויקט המכשפה מבלייר" (1999) נחשב לחלוץ השיווק הויראלי שהטווה את הדרך לכל הבאים אחריו. כזכור, הקימו דניאל מיריק ואדוארדו סנצ'ז, יוצרי המוקומנטרי מקפיא הדם, אתר אינטרנט פיקטיבי המתאר את היעלמותם המסתורית של בני הנוער בהם עוסק הסרט כאירוע מציאותי לחלוטין, ואת הסרט כולו כתיעוד אותנטי של ימיהם האחרונים אותו הם צילמו הקורבנות בעצמם לפני שנעלמו. מיליוני הגולשים שהגיעו לאתר היו צריכים להחליט לבדם האם מדובר במתיחה או בסיפור אמיתי. הסרט, שצולם בעלות מגוחכת, נחשב עד היום לאחת ההצלחות הגדולות בהיסטוריה במונחים של השקעה מול רווח.

ההצלחה של "פרוייקט המכשפה מבלייר" יצרה גל של קמפיינים ויראליים בקולנוע העצמאי, שניסו גם הם לגרות את גולשי אינטרנט להפיץ אינפורמציה לגבי הסרט באינטרנט, ולחסוך בדרך זו בעלויות שיווק. כשיצא הסרט "ממנטו" (2001) לדוגמה, התלווה אליו אתר אינטרנט מושקע ביותר בשם "Otnemem", (למתקשים: ממנטו בהיפוך אותיות), המכיל רמזים, פריטי מידע לגבי עלילת הסרט וגזירי עיתונים מומצאים. לא עבר זמן רב וגם הוליווד קלטה את הקטע, וסטיבן שפילברג בכבודו ובעצמו רקח משחק מחשב מורכב ומסועף לקראת עליית "A/I" למסכים, טכניקה בה השתמש מאוחר יותר בהצלחה גם ג'יי ג'יי אברמס על מנת לקדם את הסדרה "אבודים".

לוחשים לנחשים

שימוש מקורי במיוחד לנטייה של גולשים באינטרנט לכפייתיות נוצר במהלך הפקת הסרט "נחשים על המטוס" (2006). בעקבות הערת אגב של התסריטאי ג'וש פרידמן לגבי השם המופרך של הסרט נוצרו באינטרנט על ידי גולשים ששם הסרט שעשע אותם. אינספור סינופסיסים, סצנות וטריילרים הומוריסטיים, ובסופו של דבר החליטו המפיקים להוסיף ימי צילומים על מנת לשלב כמה תוספות פרי מוחם הקודח של הגולשים הפעלתנים. מיותר לציין שהקרנבל האינטרנטי הזה הוביל לכמויות מאסיביות של יחסי ציבור חינמיים לחלוטין, בחסות חובבי קולנוע תמימים שלינקקו למוות כל בלוג, פורום ורשת חברתית לאינפורמציה הקשורה לסרט.

סרטים כמו "קלוברפילד", "דוני דארקו", "צופן דה וינצ'י", "האביר האפל" ו"מבוקש", כמו גם דוגמאות רבות נוספות, המשיכו לייצר משחקים, סרטונים ואתרים במקביל לפעילויות שיווקיות סטנדרטיות כמו טריילרים, פוסטרים ורקעים לדסקטופ, תוך הקפדה על יצירת תכנים חדשים. המעריץ השרוף, שנכנס לכל לינק שקשור לסרט, מקבל ערך מוסף שעוזר לו להנות יותר מהסרט ולהרגיש שהוא יורד יותר לעומק, אבל גם צופה שמגיע ללא כל אינפורמציה מוקדמת יצליח להבין את הסרט, ולא ירגיש אפילו שיש אלמנטים בעולם על המסך אליהם הוא לא נחשף בבית הקולנוע, כי אם על מסך המחשב.

"District 9", כמו גם "אנשים מצחיקים" החדש של ג'אד אפאטו, הם הדוגמאות העכשוויות לטרנד שהלך והתפתח במשך העשור האחרון, והפך כבר לסטנדרט שיווקי.

פיטר ג'קסון תמיד היה חובב של טקטיקות שיווקיות לא שגרתיות. כבר בסרטו הראשון, קלאסיקת הטראש רוויית ההגעלות "Braindead" משנת 1992 הוא הדביק שקיות הקאה על קבי קלטות הוידאו של הסרט, וגם כשיצא לצלם את "שר הטבעות" הוא הקפיד לחשוף כמות גבוהה במיוחד של פרטים וסרטונים מהצילומים על מנת ליצור את התחושה כי המעריצים הרבים של הסרט שותפים להפקה, טכניקה שהיתה חדשנית בזמנו. לקראת הסרט "District 9", המתאר עולם בו חוצנים חיים בין בני אדם תחת משטר אפרטהייד, יצרו ג'קסון ובלומקמפ אתר אינטרנט המופעל כביכול על ידי סוכנות בשם "Multinational United", ומתאר את הרקע של הסרט בסגנון חדשותי, אליו הפנו אינספור פוסטרים שפוזרו בתחנות אוטובוס ברחבי ארצות הברית עם הסיסמה "For Humans Only". במקביל עלה לסרט בלוג נוסף, שנכתב כביכול על ידי חוצן, בו מוקרנת גם גרסה "לא מצונזרת" של הטריילר המופיע באתר השני. אין ספק שהשיווק המתוחכם תרם להצלחה הקופתית של הסרט, שהופך בימים אלו לאחד הלהיטים המפתיעים של הקיץ.

בכל המקרים המתוארים, השיווק הויראלי משמש ככלי בעזרתו ניתן להעמיק את ההיכרות עם הדמויות, ומספק אינפורמציה שאינה מופיעה בסרט. בין אם על ידי הרחבה של העולם הסיפורי, ובין אם בידע מעמיק על המקצוענים שלוקחים חלק ביצירה. הצופה העכשווי מצפה מהסרט שהוא רואה לספק מענה למצב אובססיבי פוטנציאלי על ידי עולם שלם של עיסוקים הקשורים לנושא הסרט. זוהי הסיבה שעולם האינטרנט הגיב בצורה מפוהקת משהו לטריילר של קמרון. כמובן ש "Avatar" עדיין לא יצא, ושהבאזז האינטרנטי לגביו, כמו לגבי כל חתיכת צלולואיד ששמו של קמרון חתום עליה, היה קיים הרבה לפני שגדודי האנימטורים שלו שירבטו את האיש הכחול המוזר הראשון שלהם. כך או כך, הטיזר יעשה את עבודתו, אבל זה לא משנה בכלל כמה כסף הוציאועליו ומה רואים בו, כי בסופו של יום, זה רק טיזר. הוא לא מוביל לאתר אינטרנט, הוא לא מוביל למשחק, והוא לא מוביל לפרטים עלילתיים מרתקים. הוא מוביל רק לאגו הנפוח של ג'יימס קמרון, וזה לא ממש מספיק.