כוח היח"צ

בהיררכית האיכות של מבקרי הקולנוע יש רק ז'אנר אחד שנמצא נמוך יותר מסרטי קומיקס ומסרטים המבוססים על משחקי מחשב, והוא, סרטים המבוססים על צעצועים. לפני שבועיים, כשעלה לאקרנים ברחבי העולם "כוח המחץ" החדש, שמגיע היום גם אלינו, דילגו מפיצי הסרט על הקרנות העיתונאים המקובלות, ושיגרו את הסרט לבתי הקולנוע מבלי לאפשר ל "הגמוניה" להביע את דעתה על מוצר אותו היו רוב הסיכויים שהיא תשנא. הסרט זינק באופן מידי לראש טבלת שוברי הקופות, והמבקרים, באופן צפוי, קיטרו.

למיליוני הילדים שמעריצים את "ג'י איי ג'ו" לא אכפת שהסיפורים אחריהם הם עוקבים בהתרגשות נוצרו כטריק שיווקי שנועד לגרום להם לרכוש את הבובות של המותג ותו לאו. בניגוד למבקרי הקולנוע, ילדים עוקבים באותה האדיקות אחר סיפורים בהם הם נתקלים על אריזות הבובות אותם הם קונים, בקומיקס המבוסס על הסדרה, בסדרת האנימציה או בקולנוע, והם הולכים ל"כוח המחץ" מתוך ביטחון גמור שהסרט, בדיוק כמו מותג קודם של חברת "הסברו" שהפך לפרנצ'ייז קולנועי מצליח, "רובוטריקים", יספק להם בדיוק מה שהם רוצים לראות.

רוצה לשחק בחייל וחיילת?

חברת "הסברו", שהוקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת, נכנסה לשוק הצעצועים בשנות הארבעים, ויצרה את הבובה הראשונה של "ג'י איי ג'ו" בשנת 1964 כמעיין תשובה גברית להצלחה הפנומנלית של בובות "ברבי". מכיוון שמשחק בבובות נחשב באופן מסורתי לעיסוק לילדות, לא נקראו בובות החיילים החדשות בובות, אלא התהדרו בכינוי "אקשן פיגורס" (Action Figures), שנחשב מתאים יותר למנטליות המיליטנטית של ילדים בני 10. השם "ג'י איי ג'ו" נלקח משמה של קלאסיקת סרטי המלחמה משנת 1945 "The Story Of G.I.Joe", כשהפירוש המקורי של ראשי התיבות היה "Government Issue", מינוח שהפך לכינוי רווח לחיילי צבא ארה"ב.

שלוש הבובות הראשונות בסדרה היו ייצוגים עשויים פלסטיק של חיילים מהענפים השונים של הצבא האמריקאי – חיל הים, חיל האוויר וחיל הרגלים, כשגודלן של הבובות היה דומה לגודלן של בובות הברבי. במהלך שנות השישים המשיכו הבובות להופיע בהצלחה הולכת וגוברת ובדגמים חדשים, בין השאר, ברוח הליברלית של התקופה, של חייל שחור ושל חיילת אחות, כשכל אחת מהן מלווה בכמה סטים של אביזרים נלווים. גרסא בריטית בשם "אקשן מן" הופיע גם היא, תחת הזיכיון של חברת "הסברו", כמו גם גרסאות יפניות, צרפתיות, ספרדיות וכן הלאה.

בשנות השבעים, בעקבות מלחמת וייטנאם, התרחקה "הסברו" מהתמות הצבאיות שאפינו את שנות השישים ויצרה ליין של בובות "ג'י איי ג'ו" שנקרא "Adventure Team", והתאפיין בעולם סיפורי מורכב יותר בו נאבקים חברי הקבוצה בחוצנים, כשהחידוש המרכזי היה יצירת בובות מיוחדות לחוצנים עצמם. זו היתה הפעם הראשונה בה הסברו יצרה בובות גם עבור אויבי "ג'י איי ג'ו".

ג'ורג' לוקאס, אבי המרצ'נדייזינג, וסרטו "מלחמת הכוכבים", שהגיע עם סט מוצרים נלווה, שינו את דפוסי הצריכה והפרסום של העולם כולו, ואילצו את "הסברו" להשתדרג. ליין הבובות "גיבור אמריקאי אמיתי", משפט שהפך להיות כותרת המשנה הקבועה של "ג'י איי ג'ו", יצא בשנת 1982, והתאפיין בבובות קטנות יותר, סיפור מסגרת מורכב יותר, וסדרות אנימציה וקומיקס נלוות, שפרטו את מעללי הדמויות אותן מייצגות הבובות.

לשניצר יש דברים יותר טובים לעשות

"גיבור אמריקאי אמיתי" זכה לתגובות נלהבות ולנתוני מכירות מדהימים, והכיר לעולם לראשונה את דיוק, סקארלט, ליידי ג'יי, דסטרו, הברונית, וכל שאר 500 (!) הבובות, שלרובן היה אחראי כותב הקומיקס המחונן לארי האמה (Larry Hama), שצרף ביוגרפיה מפורטת לכל בובה, והפתיע חובבי קומיקס ברמה הגבוהה של הקומיקס אותו כתב, שהתפרסם על ידי חברת מארוול. לפופולאריות יוצאת דופן זכו דמויות הלוחמים היפנים אותן יצר, "סנייק אייס" ו"סטורם שאדו", אשפי אומנויות לחימה שרכבו על גל ההצלחה לו זכו נינג'ות בשנות השמונים.

סיפור המסגרת של הקומיקס ושל סדרת האנימציה עסק בקבוצת ביון שגויסה על ידי ממשלת ארצות הברית על מנת להילחם בארגון הטרור האכזרי "קוברה". מיותר לציין כי שני הארגונים, "כוח המחץ" (כפי שתורגם שם הסדרה לעברית) ו"קוברה" היו מאוכלסים בטיפוסים צבעוניים בעלי שמות קליטים ותלבושות יצירתיות. סרט אנימציה באורך מלא לא אחר להופיע בשנת 1987, וזכה גם הוא לקיטונות של בוז מצד הביקורת ולאהדה גורפת מצד קהל היעד.

הפופולריות של "רובוטריקים" יצרה תנאים אופטימליים ליצירת סרט לייב אקשן המבוסס על המותג, וסטפן סאמרס ("המומיה", "המומיה 2", "ואן הלסינג") נקרא לאייש את כיסא הבמאי. סאמרס, שהצהיר כי הסיבה העיקרית בעטייה הוא הסכים לביים את הסרט היא התחושה כי ההפקה תהייה הדבר הקרוב ביותר לסרט ג'יימס בונד שעומד להיקרות בדרכו המקצועית, שאף לדבריו לייצר בסרט שילוב של "משימה בלתי אפשרית", "אקס מן" ו "רובוטריקים", והעסיק את לארי האמה, שגם מופיע בסרט בתפקיד פיצפון, כיועץ תסריט. צוות השחקנים, הדליל בכוכבים באופן מפתיע, כולל את רייצ'ל ניקולס, סיאנה מילר ודניס קווייד.

לישראלים שגדלו בשנות השמונים, וזוכרים עדיין את השידורים של "כוח המחץ" בערוץ הראשון, שמורה עד היום פינה חמה בלב עבור הסדרה אחריה עקבו בנשימה עצורה בילדותם, ואין לי ספק שרבים מהם יסתקרנו לראות איזה טיפול קיבל המותג האהוב תחת ידיו של סאמרס. אין לי ספק שגם ילדים וילדות, שמעדיפים לשחק באקשן פיגורס ושונאים ברביות, ירוצו לבתי הקולנוע. והמבקרים? אני לא בטוח שהדבר שהכי מושך אותם זה ללכת לראות את כוח המחץ, כוח בינלאומי, למשימה נכון.