סוס פוניו

הייאו מיאזאקי, במאי סרט האנימציה "פוניו על הצוק ליד הים", הוא האמן הקולנועי המשמעותי והמוכשר ביותר שרובכם כנראה לא מכירים את שמו. זה לא שהוא לא ידוע בעולם הרחב או בעולם הקולנוע והאנימציה – אחד הכינויים שהוצמדו לו הוא "וולט דיסני של יפן", והכוונה היא לשילוב הנדיר של כשרון אמנותי, כשרון ניהולי והצלחה עצומה. עם זאת, שמו לא מוכר בציבור הרחב שמחוץ ליפן כמו, למשל, שמותיהם של במאים-כוכבים כמו סקורסזה, טרנטינו או קורוסאווה, למרות שהקולנוע שלו לא פחות ייחודי, מקורי או מצליח.

"הנסיכה מונונוקי", "המסע המופלא" ו"הטירה הנעה", שלושה סרטי אנימציה בבימויו, זכו להצלחה כלכלית וביקורתית אדירה בעולם כולו, ובמיוחד במולדתו, שם הוא נחשב לחצי-אלוהים. אלו לא סתם סרטי אנימציה מוצלחים אלו אכן יצירות אמנות במלוא מובן המילה. הקולנוע שלו הוא לא סתם בידור, הוא חוויה מטלטלת, שופעת דמיון, רגישות ואנושיות במובן הטהור ביותר של המילה.

"פוניו על הצוק ליד הים" הוא סרטו האחרון במובן הכפול של המילה, מאחר ומיאזאקי הכריז שהוא האחרון שיביים (אך אל דאגה, זו לא הפעם הראשונה בה הבמאי בן ה-68 מבטיח לפרוש ומפר הבטחתו). הסרט מתאר את המפגש בין ילד בן 5 המתגורר בבית על צוק ליד הים ביפן המודרנית, והמפגש שלו עם דגיגת זהב קטנה וקסומה, בתו הקטנה של מכשף תת-מימי רב עוצמה. סיפור המפגש בין הצמד מבוסס באופן רופף ביותר ועל סיפור "בת הים הקטנה" של הנס כריסטיאן אנדרסן, ומתאר את שאיפתה של הדגיגה לזכות בגוף אנושי על מנת להתאחד בשנית עם הילדון שמצא אותה, בו התאהבה אהבת ילדות. הסוף, עם זאת, טרגי הרבה פחות מהמקור הסקנדינווי. פרט לכך, מקומה של המשפחה, ובמיוחד של האם ושל הנשים בכלל, מקבל בסרט מקום משמעותי ביותר, שלא היה קיים באגדה, ומיאזקי מקפיד לכלול בסרט מסר ברור למען איכות הסביבה, כפי שעשה במרבית סרטיו.

"פוניו", בניגוד לשלושת הסרטים האחרונים והידועים של מיאזאקי, הוא סרט המיועד בראש ובראשונה לילדים. עם זאת, זוהי יצירה כל כך מיוחדת ומרגשת, שאין שום סיבה שבעולם שגם מבוגרים לא ילכו אליה יחד עם ילדיהם, בהקרנה יומית מדובבת לעברית, ויהנו ממנה הרבה יותר מרוב הסרטים "למבוגרים" שמוקרנים כרגע בקולנוע (בתקווה שהסרט יופץ גם בשפת המקור עם כתוביות ובהקרנות ערב). בראש ובראשונה, ממש כמו בסרטיו המוכרים, גם כאן מיאזאקי יוצר עולם מרהיב וכובש בצבעוניותו ובדמיון הנוטף מכל פרט ומכל ציור בו. פרט לכך, תום הילדות המתואר בו חייב לגעת בכל צופה שלב אנושי פועם בחזהו, בכל גיל שהוא. גם הצופה הזקן, הציני והקהה ביותר לא יוכל להתעלם מהשילוב המופלא של דמיון ותמימות, שמתחברים יחדיו בסיפור שמגשר על ההבדל התהומי בין ים ויבשה בקלות שבה רוב האנשים מדלגים מעל שלולית. מיאזאקי מצליח להזכיר לנו את הקסם האמיתי של שנות הילדות, בהן כל גילוי טריוויאלי הוא פלא חד-פעמי, וכל אובדן של דג זהב הוא אבל נורא, חסר גבולות.

רק לפני שבוע יצא בארץ "למעלה" של אולפני פיקסאר. לכאורה, לא יכולות להיות שתי יצירות אנימציה שונות יותר זו מזו: "פוניו" הופקה הרחוק במזרח, בעוד "למעלה" הופק בקצה מערב; "פוניו" צוירה כולה ביד, באנימציה קלאסית, בעוד "למעלה" התלת-מימדי נרקח בבטנו של של מחשב-על ענק מהפיקסל הראשון ועד האחרון; "פוניו" בוים על ידי אמן יחיד ומיוחד שכבר עבר את גיל הפרישה, בעוד "למעלה" הופק על ידי צוות יצירתי מגובש וצעיר יחסית. עם זאת, קיים קשר הדוק בין השניים. מיאזאקי וג'ון לאסטר, המנהל האמנותי של אולפני פיקסאר, הם חברים טובים, מה גם שלאסטר הכריז יותר מפעם אחת כי יצירותיו של מיאזאקי מהוות השפעה אמנותית משמעותית ביותר עליו. נוסף עליו, גם פיט דוקטר, שכתב וביים את "למעלה" יחד עם בוב פטרסון, הכריז ללא בושה כי מיאזאקי, ובמיוחד "הטירה הנעה", היוו השפעה משמעותית עליו ועל סרטו.

מדובר בהשפעה שהיא יותר בגישה מאשר בסגנון. בעוד סגנונות היצירה של מיאזאקי ושל פיקסאר שונים זה מזה באופן קיצוני, גם זה וגם אלו שואפים להציג בסרטיהם סיפורים של אנושיות תמימה, מהסוג הפשוט והטוב שנדיר למצוא בקולנוע בימינו, ומשתדלים לעשות זאת בכלים של אנימציה מלאת דמיון והומור. מיאזאקי הוא האמן הותיק בעימות הידידותי בין "פוניו" ו"למעלה", ולמרות שקשה לקבוע אילו מבין שני הסרטים הכה-שונים מענג יותר, אין ספק שמגיע לו זכות הבכורה, בשל הדר גילו ובזכות הישגיו עד כה. אם תאלצו לראות רק סרט אחד מבין השניים, בחרו ב"פוניו"; אך עשו לעצמכם טובה אדירה ונסו לתפוס את שניהם.