איך התחלתי מול ירח

החלל. הגבול האחרון. אלו הם מסעות ספינת החלל אפולו 11, על סיפונה המריאו לפני ארבעים שנה האסטרונאוטים האמריקאים באז אולדרין, ניל ארמסטרונג ומייקל קולינס, עם כרטיס הלוך חזור לירח.

מלבד היות הצעד הקטן של ניל ארמסטרונג צעד ענק לאנושות, הוא היה בשנת 69' גם האירוע הטלוויזיוני הנצפה ביותר בהיסטוריה, ורגע של אופוריה עבור האומה האמריקנית. הקולנוע, שמסעות החלל היו עד אותו היום נחלתו הבלעדית, נאלץ להבין כיצד הוא מתמודד עם מתחרה לא צפוי בדמות מד"ב אותנטי לגמרי תוצרת ממשלת ארה"ב. הסקירה הבאה ממחישה את השינויים אותם עברו הסרטים שעסקו בנושא, לפני, במהלך, ואחרי הנחיתה ההיסטורית.

1929 - "Woman In The Moon"

כשנתיים אחרי "מטרופוליס" ביים פריץ לנג את סרטו האילם האחרון, שמתאר בדיוק מפתיע טיסה לירח. הסרט היה אחת הפעמים הראשונות בהן נראתה על המסך סצנת המראה של חללית, ומייחסים לו את המצאת מנהג הספירה לאחור מעשרים עד אפס לקראת השיגור. בסרט שנעשה כ-40 שנה לפני נחיתת האפולו 11, עשה לנג כמיטב יכולתו על מנת לשמור על ריאליסטיות, מחלקת האפקטים המיוחדים הפגינה יצירתיות מרשימה בהמחשת הרגעים בהם חווים חברי צוות החללית היעדר כוח כבידה. ידוע שגם הרוסים וגם האמריקנים השתמשו בשירותיהם של מדענים גרמנים בתכנון ספינות החלל, בסרט זה נעזר לנג בשירותיו של הרמן אוברת', אחד ממדעני הרקטות המובילים של התקופה, כיועץ טכני.

1950 - "Destination Moon"

בשנות החמישים, תור הזהב של המדע הבדיוני, טיסות לחלל תוארו כמסעות צבעוניים לפלנטות רחוקות, המאוכלסות בחוצנים עוינים, שכל קשר ביניהן לבין המציאות מקרי לחלוטין. בין הסרטים הללו בלט "Destination Moon", שניסה להתמודד ברצינות עם הרעיון של טיסה לירח. בעזרתו האדיבה של הסופר רוברט הינליין ("גר בארץ נוכריה"), ששימש כיועץ תסריט להפקתו של ג'ורג' פאל ("כשהעולם עמד מלכת" המקורי), התייחס הסרט באופן ישיר להשלכות הפוליטיות של כיבוש הירח, ולקונספט של מירוץ החלל, שיעמוד במרכז השיח הציבורי שבע שנים מאוחר יותר עם שיגור הספוטניק הרוסי. כיום ערכו של הסרט הוא קאמפי בעיקר, אבל בשנת 1950 הוא נחשב להמחשה מדויקת של טיסת חלל, ואף זכה באוסקר לאפקטים מיוחדים.

1968 - "2001 אודיסיאה בחלל"

אחרי שנים של בי-מוביז מצועצעים וילדותיים, נדהמו קהלים בעולם כולו כשעלה למסכים סרטו של סטנלי קובריק "2001 אודיסיאה בחלל", והציג את החלל החיצון כמו שהוא – קר, שקט, ומאיים. הסופר ארתור סי קלארק כתב ביחד עם קובריק את התסריט, ופרדריק אורדוויי, מומחה לטיסות חלל, שימש כיועץ טכני. בשנת 68', בה החלו להופיע תמונות של כדור הארץ שצולמו מלוויינים, הבין קובריק כי צריך להפוך על פיה את האסתטיקה המקובלת של הז'אנר, ומילא את סרטו בחלליות שאינן אוירודינאמיות (כי אין אויר בחלל), בתנועות איטיות שאינן מושפעות מכוח הכבידה, בתיאור הסגפנות והבידוד שכרוכות בטיסה לחלל, ובתובנות מעמיקות לגבי אינטליגנציה מלכותית ואבולוציה.

1969 - שידור הנחיתה על הירח

מעבר לתיעוד של אירוע היסטורי, היו התמונות המקוריות של הנחיתה על הירח רגע טלוויזיוני יחיד במינו בעל סגנון ואסתטיקה מקוריים לחלוטין. הטשטוש, בעיות הקליטה, הדיבור המקוטע של ניל ארמסטרונג, וכמובן הוואן-ליינר האולטימטיבי שלו. כל פריים בשידור זעק "זה אמיתי, וזה קורה ברגעים אלו ממש על הירח". מעולם לא נוצרה המחשה מובהקת כל כך למונח כפר גלובלי כמו באותו רגע אגדי, כשהעולם כולו הצטופף מסביב למקלטים וחזה בלא יאמן.

1969 - "Marooned"

ארבעה חודשים בלבד לאחר הנחיתה על הירח עלה סרט המד"ב של ג'ון סטרג'ס לאקרנים, וניבא במידה מסוימת את מה שעומד להתרחש שנה מאוחר יותר בחללית אפולו 13. גרגורי פק וג'ין הקמן כיכבו בסרט שתיאר כיצד שלושה אסטרונאוטים נתקעים בחללית עם מאגר הולך ומידלדל של חמצן, ואת ניסיונות החילוץ הנואשים של הצוות האחראי על המשימה על פני כדור הארץ. האסטרונאוט ג'יימס לאוול, אותו מגלם טום הנקס בסרט "אפולו 13", סיפר כי הוא עשה טעות ולקח את אשתו לראות את הסרט לפני שהוא טס לחלל. חוויית הצפייה גרמה לחששות כבדים מצידה, בעיקר כשהמשימה של לאוול הסתבכה בצורה שמזכירה מאוד את המאורעות המתוארים בסרט.

1978 - “Capricorn One”

האמונה כי הטיסה לחלל מעולם לא התרחשה היתה הבסיס ללא מעט סרטים דוקומנטרים, כולל מוקומנטרי משעשע במיוחד בשם "הצד האפל של הירח" לפיו סטנלי קובריק עצמו נשכר על ידי נאסא כדי לביים את הנחיתה. תיאורית הקונספירציה הבסיסית כפי שהופיעה בספר "We Never Went To The Moon" משנת 1974, שימשה מקור השראה לסרט הפרנויה של פיטר היימס. בסרט הופכת טיסה מאוישת למאדים להונאת ענק כשבעקבות קשיים טכניים מחליטה נאסא לשגר את החללית ללא אסטרונאוטים, ולביים את הנחיתה שלהם על המאדים באולפן על כדור הארץ. אליוט גולד משחק את העיתונאי שחושף את התרמית, ואו ג'יי סימפסון משחק את אחד האסטרונאוטים. אווירת החשדנות כלפי הממשל שנוצרה לאחר ווטרגייט יצרה את הלך הרוח הציבורי שאפשר לסרט כה חתרני להפוך להצלחה.

1983 - "הצוות המובחר"

שנות השמונים הביאו איתם נימה קצת יותר פטריוטית ובשנת 83' עלה לאקרנים "הצוות המובחר", שיר הלל לנאסא ולפרויקט מרקורי (שקדם לאפולו) שבמרכזו האדרת האסטרונאוטים. הסרט, שמשתרע על פני יותר משלוש שעות, מתאר את טיסות החלל המאוישות הראשונות, ועוקב אחר שבעת האסטרונאוטים האמריקאים הידועים בכינוי "שביעיית מרקורי". מכבש הלחצים הפוליטי-כלכלי ותחושת הבהילות אותה הוא יצר מתוארים בהרחבה, כשבמרכזה הטייסים עצמם, והאתגרים הפיזיים העומדים בפניהם. דניס קווייד ואד האריס הצעירים עושים תפקידים מעולים בסרט שהיה אביו הרוחני של "אפולו 13", כמו גם של "ארמגדון".

1995 - "אפולו 13"

ללא ספק אחד הסרטים המרשימים ביותר שנעשו בנושא, סרטו של רון הווארד מבוסס על טיסה מאוחרת יותר ומוצלחת פחות בפרויקט אפולו של נאסא, שהתבצעה כשנה אחרי אפולו 11. טום הנקס, קווין בייקון וביל פקסטון משחקים את שלושת האסטרונאוטים שמצאו את עצמם בסיטואציה מלחיצה במיוחד לאחר שמיכל חמצן התפוצץ בחללית שלהם, והפך את הטיסה למאבק הישרדות. הפחד, הקלאוסטרופוביה והמתח מועצמים על ידי הופעות המשחק המעולות והשחזור הפרטני של האירועים ההיסטוריים. הסרט היה מועמד לתשעה פרסי אוסקר בשנת 1995 וזכה בסופו של דבר בשניים.