אמריקן ביוטי

"חתיכת חרא", "הדבר הנורא ביותר שראיתי בחיי", "גרוע יותר מסרטן" - כך הגיבו צופי מבחן אמיתיים לפרק פיילוט לתכנית טלוויזיה מפוברקת אותה מנחה דמותו של ברונו בתוך הסרט החדש מבית היוצר של סשה ברון כהן, שכללה, בין השאר, פין מדבר. בכלל, חשוב לציין שאם צילומים של איברי מין ופעילות מינית מבוימת או חיה הם דברים שעשוים לפגוע בכם, ייתכן ו"ברונו" לא יהיה כוס התה שלכם. עם זאת, אם אתם פתוחים להומור שהמילה "ביבים" עושה עמו רק חסד, אתם עשויים לגלות מאסטר-פיס קומי מבריק, פורץ גבולות שדורך על יבלות בלי בושה.

בדומה לבוראט, גם ברונו הוא דמות של שדר טלוויזיה אקסצנטרי בגילומו של ברון כהן, שאותה מלווה צוות צילום המתעד את מפגשיה האמיתיים עם אנשים שבטוחים שהוא אותנטי. אלא בעוד בוראט היה כתב קזחי פרימיטיבי ואנטישמי שנוסע לגלות את אמריקה, ברונו הוא הומו אוסטרי מוחצן, שעם פתיחת הסרט מפוטר מעבודתו כמנחה תכנית אופנה, ויוצא ללוס אנג'לס במטרה להפוך שוב למפורסם. בעוד בוראט התקיף את הטעם הטוב של סביבתו והצופים בו בגזענות ובגסות שלו, ברונו תוקף את חוקי העידון במיניות המוחצנת והבוטה בה הוא מנופף ללא בושה, ובניסיונותיו הוולגריים להגשים את משאת נפשו של דור הריאליטי – להפוך לסלב בכל מחיר.

ההומור של ברונו הוא טיפול בהלם. כמעט ולא עוברת דקה מתוך 82 דקות הסרט שבה לא נשאלת שוב ושוב השאלה "איך יכול להיות שמישהו שפוי נתן לו לעשות את זה?!", לרוב תוך פרץ צחוק, שבכמה מרגעי השיא עשוי להגיע גם לדמעות. אמנם זעזועים חוזרים ונשנים הם לא ערובה להומור אפקטיבי, אך העובדה שברון כהן הוא גאון קומי נדיר (כפי שהוכיח בסרטיו הקודמים, בתכנית הטלוויזיה שלו ובהופעות אורח שלו בסרטים של אחרים), הופכת כל רגע כזה למצחיק. הוא נכנס לדמות ההומו האוסטרי המוחצן באופן מושלם, ומשחק את בסיטואציות האבסורדיות והסוריאליסטיות ביותר כאילו נולד לתוכן, וכל זאת בתזמון קומי שבודדים בורכו בו.

"ברונו" לא היה מוצלח אם לא היה בו ערך מוסף. פרט להיותו קומדיה מצחיקה במיוחד, הסרט מצליח להיות סאטירה, ולעמת את צופיו עם כמה מוסכמות חברתיות, גלויות או סמויות, על חד מיניות מצד אחד, ועל הרצון להיות מפורסם בכל המחיר מהצד שני. אילו ברונו היה סתם הומו מוחצן, זה היה משעשע בשל תגובות הסובבים. עם זאת, מאחר והמניע לכל פעולותיו הוא הרצון בתהילה, עמו יכולים להזדהות ברמה זו או אחרת כמעט כולם, זו כבר קומדיה בעלת עומק. שני הנושאים שנויים במחלוקת ונפיצים בחברה המערבית המודרנית, כולל ישראל, ודווקא בשל כך משמשים קרקע פוריה להומור סטירי בוטה.

אגב מדינת ישראל, אחת הסצנות הטובות בסרט בוודאי תקסום לקהל המקומי, וכוללת את הגעתו של ברונו למזרח התיכון, על מנת להשכין שלום בין היהודים לערבים. הוא לא בא לכאן מתוך אהבת אדם, חלילה, אלא רק כי הוא סבור שהשלום במזרח התיכון הוא נושא שאף סלב הוליוודי עדיין לא לקח על עצמו ברצינות, ושעשוי לסלול את דרכו לאור הזרקורים. בין השאר הוא מגיע בתלבושת חשופה ונועזת למעוז חרדי ונרדף על ידי כמה אברכים זועמים, מנסה לחבר יחדיו אינטלקטואלים משני הצדדים באמצעות שיר שכתב, ולבסוף מראיין מחבל מגדודי חללי אל-אקצה.

ב"ברונו" יש כמה רגעים חלשים, אבל ככלל, זוהי אחת הקומדיות המקוריות ביותר של הזמן האחרון ומצליחה לחדש ולהצחיק אפילו שנוצרה תחת הצל של הצלחתו הפנומנלית של "בוראט". בעוד "בוראט" היה לעיתים בלתי נעים בשל התחושה שיוצרי הסרט מנצלים את תמימותם של מרואייניו ואף לועגים לכמה מהם באופן אכזרי, "ברונו" מתגבר על מחלות הילדות האלו, ומצליח להיות סאטירי גם ללא הלעג הבוטה. כל שנדרש הוא כישרונו הניכר של סאשה ברון כהן, והיכולת לכוון את החיצים במדויק לנקודות הרגישות של הקהל.

Arschloch* - חור תחת בגרמנית. אפילו סבא אמר.

>>> ארגוני הגייז יוצאים נגד "ברונו"

>>> זוהאן וזולנדר היו שם לפני ברונו - אבולוציב של גיבור יורו-טראש