ברירה לא טבעית

תופעות תרבותיות אירופאיות פוסט מודרניות, דגנרטיות, טרנדיות ומיושנות המתחזות לאמנות גבוהה ולאוונגרד, שמוצאן מאוסטריה וגרמניה", זו ההגדרה שמספק ה"Urban Dictionary" למונח יורוטראש. כתב האופנה וההומו המוחצן, ברונו, האלטר אגו החדש של סשה ברון כהן, ללא ספק מתאים לכל אחת מההגדרות הללו כמו כפפה ליד.

המסורת המכובדת הנ"ל, שאת שורשיה ניתן למצוא בעטיפות תקליטים של בוני אם, קליפים של Army of Lovers, ולא מעט פעמים, בתחרות האירוויזיון, מצאה שגריר נאמן ולא צפוי בדמותו המוקצנת של ברונו, זבל אירופאי בכל רמ"ח איבריו.

אבל מעבר לשייכות הברורה למסורת הטראש הדקדנטית של אירופה ,קיים בברונו שילוב מקורי לחלוטין של השפעות ומקורות השראה, שהפכו אותו לאחד היצורים המשונים ביותר שעלו על המסכים. עם כל הכבוד לורסטיליות, לוירטואוזיות, ולמה שיותר ויותר נראה כמו סכיזופרניות, של סשה ברון כהן, המשיח ההומוסקסואלי אותו הוא מגלם בסרטו החדש, ואותו כבר גילם בלא מעט מערכונים בפלטפורמות הטלוויזיוניות השונות בהן פעל, לא הופיע יש מאין. מבט מקרוב באבולוציה של ברונו מגלה תמהיל מדויק של שטיקים בהם השתמשו קומיקאים ופרפורמרים מן העבר, אותם זיקק ויצק מר ברון כהן לתוך דמותו החדשה וחובבת הסקנדלים.

דיויין – עכוז פולשני

האריס גלן מילסטיד, שידוע יותר בשם הבימה שלו דיויין, היה מעבר לדראג קווין הסטנדרטית. חבר של כבוד בחבורת ה "דרימלנדרז", האנסמבל הביזארי שאיכלס את סרטיו של ג'ון ווטרס בשנות השבעים והשמונים, דיויין היה ידוע במשך שנים כאישה המטונפת בעולם, תואר בו זכה בכבוד בעקבות פעלול דוחה במיוחד אותו ביצע בסרט "פינק פלמינגוס", בו הייתה מעורבת צואת כלבים. דיויין, שהתפרסם בתפקידי נשים כבדות משקל, הפך לקמע של סצנת המועדונים הניו יורקית בתקופת ההיי אנרג'י בסדרת תקליטי דיסקו ממזריים אותם הפיק בובי אורלנדו. הלהיט הזכור ביותר ביניהם היה קאבר ל "Walk Like A Man".

בדרך הארוכה אותה עשה מדמות שוליים הזויה וסהרורית לקומיקאי מצליח, כוכב פופ, וסמל תרבות, יצר דיויין לגיטימציה לטעם רע וביזאר, שמנו וסלתו של ברונו. ההיילייט של הסרט "בוראט" היה כזכור בחשיפת עכוז שעיר ושמן של גבר אתו התאבק הקזחי בעירום, וגם מאמינם לא נחסכה היתקלות עם חלקו האחורי של כהן. הנוכחות הפיזית הפולשנית משותפת לשני הקומיקאים ,אבל בניגוד לברונו, לדיויין, כפי שהמעוניינים יכולים לראות בבירור בסרט "מונדו טראשו", היה ישבן מגולח למשעי, אותו הוא לא היסס לחשוף בהזדמנויות שונות.

אדי איזרד – סטרייטלי דראג

"נשים לובשות בדיוק מה שהן רוצות וכך גם אני" הצהיר הסטנדאפיסט הבריטי אדי איזרד כשנשאל לגבי הרגלו להופיע בדראג והוסיף כי לנטייתו המינית, סטרייטית לחלוטין, אין כל קשר לעניין. האיש שמגדיר את עצמו כ "טום בוי גברי" מפגין בהופעותיו טעם אקסטרווגנטי במיוחד, הכולל שמלות מפוארות, חצאיות מיני וגרביונים, אך בתפקידיו הקולנועיים, כמו גם בחייו הפרטיים, ניתן למצוא אותו לא אחת בג'ינס וטי שירט, ללא שריד של נשיות לרפואה. הקישור המנטלי האוטומטי בין בגדים נשיים להומוסקסואליות מאותגר בכל פעם בה עולה איזרד על הבמה. טשטוש הגבולות בין זהותו של סשה ברון כהן לזהות הדמויות אליהן הוא מתחפש, כמו גם היותו של ברונו בבסיס סטרייט בדראג, מוסיף לדמותו סוג דומה של עמימות מינית.

זוהאן דביר - כשחוצפה ישראלית פוגשת ספריי לשיער

סוכן המוסד הפסיכוטי אותו מגלם אדם סנדלר בסרט "אל תתעסק עם הזוהאן" מכיל שילוב תכונות שנראה באופן מפתיע כמו מיזוג של בוראט וברונו. הספר המטרוסקסואל, שפרש מקריירת הביון לטובת גזיזת מחלפות בניו יורק, חולק עם ברונו את שורשיו היהודיים, כמו גם את החיבה לבדיחות גוף והגעלות למיניהן. קשה להכחיש שלזוהאן, שמספק בחלק גדול מן הסרט שירותי מין ללקוחות מבוגרות של המספרה, יש דמיון פיזי מפתיע לברון כהן, ושכמוהו הוא ניחן במנה גדושה של חוצפה ישראלית בריאה. עולם הספרות של ברוקלין הוא אמנם רחוק מאוד ממחוזות התפירה העילית של צרפת ואיטליה, אבל הדיסוננס בין גבר מגודל וכוחני לעיסוקים נשיים כמו ספרות או עיתונאות אופנה אינהרנטי לשתי הדמויות.

זולנדר- האב הרוחני והגורו האופנתי

וכמובן, שאי אפשר לדבר על ברונו מבלי להזכיר את דרק זולנדר, ללא ספק סוג של אבטיפוס ראשוני ונמוך יותר, שהקשר שלו עם ברונו חורג בהרבה מעולם חליפות הגלאם המופרכות. הדוגמן רפה השכל, שאף פעם לא פונה שמאלה, צועד בדיוק על המסלולים במילאנו אליהם מנסה ברונו לפרוץ בתעלולי הפרסומת האגרסיביים שלו, עומד כמעט בדיוק באותן הפוזות בפוסטרים של סרטו, ומשקיע ב ילדים שלא קוראים טוב" בזמן שברונו מנסה לאמץ ילד אפריקאי. ואם זה לא מספיק אז תמיד אפשר להזכיר את הנזל, המגולם על ידי אוון וילסון, שמצויד, כמו ברונו, בשם אירופאי לחלוטין. שני קורבנות האופנה המוגזמים הללו חוגגים על חשבון אותה התעשייה, כל אחד בדרכו ובסגנונו.