האיש שפירק את הרובוטריקים

גם סוסים פראיים לא יצליחו לגרור אותי לראות את "רובוטריקים 2" שעולה הערב לאקרנים. זה לא שיש לי בעיה עם סרטי קיץ או סרטי אקשן, ואתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאין לי שום בעיה עם מייגן פוקס, אבל יש לי בעיה חמורה עם מייקל ביי, ועם הדרך בה הוא מתעלל בסדרה הקלאסית הזו. ברורשכשהופכים סדרת אנימציה משנות השמונים לסרט לייב אקשן בשנות האלפיים צריך לבצע כמה שינויים, אבל מתיחת פנים היא תהליך עדין ומורכב אותו צריכים לבצע אנשי מקצוע רציניים עם פרקי ידיים מיומנות (כמו למשל "סטאר טראק" של ג'יי ג'יי אברהמס), אחרת יכול להיגרם לפציינט נזק פרמננטי.

הבמאי מייקל ביי ניחן בעדינות של דמוקרטיה איראנית, ו"הרובוטריקים" שלו מלפני שנתיים עשה לאנשים שגדלו על הסדרה חשק לחזור בזמן, למצוא את עצמם בגיל עשר, לכבות לעצמם את הטלוויזיה מול הפרצוף ולשכנע את עצמם לשחק במחשב, או ללכת לחוג שח. לא משנה מה, רק לא לפתח קשר רגשי עם הסדרה שעשרים שנה אחרי זה תהפוך לעוד כלי קיבול עבור האגו של הבריון ההוליוודי הזה. לא ברור על מה פינטז מפיק הסרט סטיבן שפילברג כשהוא שכר את שירותיו של ביי, אבל מבט בקריירה של הבמאי שמבקרי הקולנוע הכי אוהבים לשנוא מוכיח כי התפקיד גדול עליו בכמה מידות.

רובוט של טריק אחד

ביי, 44, התחיל את השותפות רבת השנים שלו עם המפיק ג'רי ברוקהיימר, נפש תאומה, בשנת 1995 עם "בחורים רעים". אחרי קריירה מדהימה כבמאי פרסומות וקליפים, עלה מייקל ביי על גל הניגר טוק שהיה אופנתי בתקופה, והראה לעולם על הדרך כמה טריקים של עריכה וצילום.

סרטו השני של ביי, "הפריצה לאלקטרז", סלל את דרכו של שחקן מוכר למגרש של הגדולים, זה תפקידו הראשון של ניקולס קייג' בסרט אקשן. בסרט זה, אחד היחידים מבין סרטיו שזכה לביקורות אוהדות, היה מצויד ביי בתסריט מושחז פרי עטם של תסריטאים מובילים כמו ארון סורקין ("הבית הלבן") וקוונטין טרנטינו (שלא קיבל קרדיט), בקאסט משובח בדמותם של שון קונרי ואד האריס, ובאלקטרז, לוקיישן מרשים במיוחד. התוצאה היתה אחד מסרטי האקשן המלהיבים של שנות התשעים.

לאחר שתי הצלחות קופתיות, המגלומניות של ביי נכנסה להילוך, והוא החליט לכבוש את החלל החיצון עם הסרט "ארמגדון", שהצליח בקופות אמנם, אבל זכור כפיאסקו מכל בחינה אחרת. האוויליות המוחלטת של התסריט קיבלה אישור מצד נאס"א כשסוכנות החלל שילבה את הסרט כתרגיל בתוכנית האימונים שלהם. הרעיון היה לנסות לאתר תוך כדי צפייה את 168 הרגעים בסרט בהם קורים דברים שאינם מתקבלים על הדעת מבחינה מדעית. ביי עצמו הסביר בראיונות מהתקופה כי "הסרט מיועד לנערים בני 15 ואף אחד לא אמור לקחת אותו ברצינות", או במילים אחרות, שילוח כנופיית אנשי קידוח לחלל על מנת ליצור חור במטאוריט ולהחדיר לתוכו פצצות אטום זה משהו שלא היה עובד במציאות. המבקרים לעומת ביי חסו גם על האינטליגנציה של בני ה-15 וקטלו את הסרט בכל הזדמנות, דבר שלא הפריע למייקל ביי, שידוע בהימנעותו מקריאת ביקורות.

מחפש הכוונה

המוג'ו הקופתי של ביי החל לדעוך ב"פרל הרבור" עקב הניסיון הלא מוצלח לשלב דרמה והיסטוריה, יצר ביי את השעמומון המביך הזה, בו הוא הפך את אחת הטראומות המרכזיות של ארה"ב למשולש רומנטי עם ארבעים דקות של פיצוצים באמצע. לשם שינוי גם הקהל לא התלהב מהטיפול החובבני שההיסטוריה האמריקאית קיבלה והסרט היה הצלחה צנועה בלבד.

על מנת לחזור לעניינים מיהר ביי לביים את ההמשכון "בחורים רעים 2", סרט יומרני קצת פחות שהעלה אותו בחזרה על הסוס. לאחר פרידה מג'רי ברוקהיימר התחיל ביי לשתף פעולה עם צמד התסריטאים אלכס קורצמן ורוברטו אורקי ("רובוטריקים", "סטאר טראק" של אברהמס והסדרה "זהות בדויה"), ובעזרתם האדיבה ביים את הפלופ האמיתי הראשון של הקריירה שלו - "האי". דווקא בפנטזיית המד"ב הדיסטופית הזו, בה כיכבו יואן מקגרגור וסקרלט ג'והנסון, התחלפו התפקידים המסורתיים של המבקרים והצופים כשהראשונים פינקו בביקורות אוהדות והאחרונים נשארו בית וחיכו לדי-וי-די. ביי הבין כי הוא זקוק לידו המכוונת של מפיק רציני והחל בשיתוף הפעולה עם סטיבן שפילברג שהניב את "הרובוטריקים". במקביל פתח מייקל ביי את חברת ההפקה "פלטינום דיונס" המתמחה ברימייקים לסרטי אימה קלאסיים.

במהלך הקריירה המפוארת שלו הוכיח ביי כי הוא זקוק לתנאים מאוד מסוימים על מנת להצליח לייצר סרט טוב. הוא לא מסוג הבמאים שמשתלטים על כל אספקט של ההפקה. הוא עושה את האפקטים ואת מרדפי המכוניות, בעוד את התסריט, המשחק וכל שאר הגורמים בהם הוא אמור להיות מעורב הוא משאיר למקצוענים. כמו בכל סרטיו, הופעות המשחק של שיה לה בוף ומייגן פוקס ב "רובוטריקים" היו חסרות נוכחות, האניגמטיות חמורת הסבר של הרובוטריקים עצמם הייתה מעוררת פיהוק, והאתנחתות הקומיות היו מביכות. כל מה שנשאר זה רצפי שוטים תוקפניים בהם נראים רובוטריקים מתעוותים לכל צורה גיאומטרית אפשרית בדרך מרובוט לכלי רכב, כשרוב ההתרחשות על המסך נראית כמו התעללות בפחית קולה שמודבקים עליה גלגלים.

לפני מספר שבועות פורסם כי מייקל ביי תקף במייל זועם את קברניטי חברת "פאראמאונט" לגבי הקמפיין השיווקי הכושל אותו הם מנהלים לקראת עליית "רובוטריקים 2" לאקרנים. אחרי "האי", סרט שאכן כשל בעקבות שיווק בעייתי כנראה שביי לחוץ, ובצדק. שטיפת מוח מאסיבית היא הדבר היחיד שגורם למיליוני בני נוער לנהור לסרטיו פעם אחר פעם. ביי הוא מקרה קלאסי של במאי חסר אלוהים שלא מעניין אותו שום דבר חוץ מאקשן. מאחורי סיסמאות כמו "צריך קצת כיף בחיים", ו"אני מדבר אל הילד הפנימי בתוך כל אחד מאתנו", כמותן הוא שלף בראיון השבוע לגרדיאן, מתחבא במאי טכני לחלוטין, שפשוט אין לו כוח להתעסק בסיפור, משחק או כל דבר שקשור לרגש - רובוט במסווה.

שטיפת מוח מאסיבית היא הדבר היחיד שגורם למיליוני בני נוער לנהור לסרטיו פעם אחר פעם. ביי הוא מקרה קלאסי של במאי חסר אלוהים שלא מעניין אותו שום דבר חוץ מאקשן