אל תירו בשליח

המכשול העיקרי העומד בפני "שליחות קטלנית 4" הוא זה שעמד בפני קודמו בסדרה, שהיה בזמנו כשלון. שני הסרטים צריכים להתמודד עם מכשול הנוסטלגיה הכבדה שהותירו שני הסרטים הראשונים בסדרה בזיכרונם של הצופים, ובמיוחד "שליחות קטלנית 2".

בשניהם, הבמאי ג'יימס קמרון והכוכב ארנולד שוורצנגר יצרו סרטי פעולה/מדע-בדיוני שהיו מהפופולרים ביותר בשלושת העשורים האחרונים, פופולריות שהעלתה אותם מעבר לחוויה קולנועית רגילה, לדרגת מיתוס מודרני. משפטים כמו "Hasta la vista, baby" ו-"I’ll be back", הנאמרים במבטא אוסטרי כבד ומונוטוני, צוטטו מאז צאת הסרט השני ב-1991 בעשרות אם לא מאות סרטים ותכניות טלוויזיה, והפכו למטבע לשון שחוק בארצות על פני העולם כולו.

כשסרט המשך יוצא לאקרנים ומנסה להגשים את עומס ציפיות שיוצר מיתוס, כישלונו כמעט ודאי. אם תרצו להנות מהצפיה ב"שליחות קטלנית: התעוררות", וניתן בהחלט להנות ממנו, תצטרכו להיכנס לאולם בידיעה ברורה שאתם לא עומדים לצפות בשחזור של אחד מהסרטים הקודמים בסדרה. זה אינו אותו הסרט. לא בסגנון, לא בתוכן, לא בבמאי, ולא בכוכב. עם זאת, אל דאגה: עדיין מובטח לכם שאם ראיתם בנעוריכם את הסרטים הקודמים, צמרמורת של עונג תעבור בכם כששם הסרט יתנוסס בכתוביות הפתיחה, בליווי המוזיקה המתכתית המוכרת בפס הקול.

שלושת הסרטים הקודמים בסדרה סיפרו על ניסיונות "סקיינט", המערכת הממוחשבת שהשתלטה על כדור הארץ בעתיד הלא-רחוק והשמידה 99% מהאנושות, לשלוח "מחסלים" רובוטיים אל ההווה שלנו על מנת לחסל את מנהיג ההתנגדות האנושית, ג'ון קונור, ואת אמו. בניגוד אליהם, הסרט הנוכחי מתרחש באותו עתיד אפוקליפטי. ג'ון קונור (כריסטיאן בייל), הוא גבר בוגר, מפקד זוטר במחתרת, שלומד כמעט במקרה על תכניות "סקיינט" לחסל את מי שבעוד שנים ספורות יישלח אל העבר (ואל הסרט הראשון בסדרה), ויהפוך בסופו של דבר להיות אביו של קונור. בזמן הסרט הרביעי, אותו אב עתידי הוא נער צנום (אנטון ילצין), שחובר אל זר מסתורי (סם וורת'ינגטון), אדם שהוצא להורג לפני עשרות שנים והופיע באופן בלתי מוסבר בעתיד הרחוק, העוזר לנער לשרוד (ואם הצלחתם לעקוב אחרי השרשרת המשפחתית המורכבת הזו, סביר להניח שיש לכם עתיד במחקר פסיכולוגי על נושאים אדיפליים).

למרות שהסרט מהנה, נתחיל בבעיות: זה לא שיש לסרט כמה חורים בתסריט, הוא מחורר כאילו מחסל מסוג טי-800 מסמר אותו אל קיר מטווח וירה בו צרורות ארוכים וכואבים של קליעים חודרי שריון. קשה להאשים בכל את התסריטאי, שנאלץ להתמודד עם שלושה סרטים קודמים שיצרו סיפור עלילה בלתי סביר באופן קיצוני, אבל כמה דברים בלטו לרעה. למשל, חוסר היכולת הכמעט-מוחלט של הרובוטים השליטים, שמשום מה לא מסוגלים לירות כדור ולפגוע אפילו במטרה עומדת. בנוסף, לא ברור למה הם לא מסוגלים לאתר את קומץ הלוחמים האנושיים ששרדו באמצעות מערכת השליטה הגלובלית המתוחכמת שלהם, ולחסל את ההתנגדות בלי להסתבך עם מסעות בזמן. ובכלל, למה לרובוטים יש חיבורי USB, ואיך יכול להיות שניתן להשתלט על רובוט עוין פשוט על ידי כך שמחברים לו דיסק-און-קי מצ'וקמק?

עם זאת, בין חורי התסריט המפוזרים בנדיבות לאורך הסרט, יש סצנות אקשן רבות ומלהיבות. מקג'י, במאי הסרט (כן, ככה הוא קורא לעצמו. McG, וזהו. ביים את "המלאכיות של צ'רלי"), מצליח ליצור מתח ופעולה בקרבות בהם מככבים מחסלים בעלי פני גולגולת, ענקי מתכת ואופנועים רובוטיים, ואלו עוקבים זה אחר זה בנדיבות ראויה לציון. כריסטיאן בייל נותן את אחת מתצוגות המשחק החלשות ביותר שלו בשנים האחרונות, כשההצגה נגנבת על ידי סם וורת'ינגטון, הרוצח מהעבר שמופיע באופן מסתורי בעתיד. בדומה לארנולד שוורצנגר, שהיה דמות חסרת-בשר (תרתי-משמע) בסרט הראשון אך כיכב בשני, סביר שוורת'ינגטון המעולה יקבל תפקיד משמעותי יותר בסרט הבא בסדרה.

אם כבר אינטליגנציה מלאכותית שמחליפה את האנושות, ראוי לציין שהמחויבויות הפוליטיות של המושל שוורצנגר לא אפשרו לו להופיע בסרט, כך שמחשבי האנימציה של ההפקה עבדו שעות נוספות. אלו ייצרו למען הקהל את דמות המחסל המיתולוגית, שמופיע בסרט בהופעת אורח בודדת וקצרה, כנקודת השיא של סדרת מחוות קולנועיות לסרטים הקודמים בסדרה (כולל משפטי מחץ, מחוות גופניות ומרדפים שלמים). מי יודע, אולי אותם מחשבי אנימציה השוכנים במרתפי אולפן הקולנוע יתעוררו לילה אחד ויחליטו שהם לא מסתפקים בייצור בני אדם למסך הקולנוע, ושהם רוצים לייצר רובוט שנראה בול כמו ארנולד שוורצנגר, חמוש ברובה ציד, עם שפע של כוונות רעות.