הסיפור שאינו נגמר

בלי קשר לאיכות הסרטים עצמם, איכשהו נדמה שהשבוע בו עולה על המסכים "שליחות קטלנית: התעוררות", ושבוע אחרי שנחת כאן "לילה מוטרף במוזיאון 2" מהווים עיתוי לא רע לבצע סקירה של הסיקוולים המיותרים ביותר שראה הקולנוע.

הוליווד דואגת מדי שנה לספק עוד ועוד מתמודדים על התואר הנכסף, ולבחור מתוכם את העשרה המיותרים ביותר היתה משימה לא קלה. היינו רוצים להאמין שהרשימה הבאה מייצגת את שיאי המחזור העצמי המביך של תעשיית הקולנוע האמריקאי, ושלא ניתקל בהמשכונים מופרכים אפילו יותר בשנים הבאות.

"באטמן ורובין" (1997)

הסרט שמוכיח עד כמה "באטמן מתחיל" של כריס נולן היה נחוץ לזיכיון הוותיק. צמרמורות חולפות בגבו של כל חובב קומיקס כשהוא נזכר בסרט המטופש הזה, בו כיכבו ג'ורג' קלוני וכריס אודונל בתור באטמן ועוזרו רובין. התלבושת של רובין היתה מגוחכת למדי כבר בקומיקס, אבל כשהיא הולבשה על כריס אודונל המחזה היה כל כך מופרך שלא נותר למפיקים אלא ללהק את ארנולד שוורצנגר לתפקיד מיסטר פריז בניסיון נואש להסיט את תשומת הלב על ידי חיזיון עלוב עוד יותר. היינו שמחים לומר שהסרט כל כך גרוע שהוא טוב אבל אין זה המקרה כאן. רק הנוכחות המקסימה של אומה תורמן בתור פויזן אייבי זכורה כנקודת אור במסיבת התחפושות הפתטית שרקח ג'ואל שומכר.

"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" (2008)

לא נעים לומר, אבל להתחבא בתוך המקרר זה לא באמת פיתרון ריאלי כשפצצת אטום מתפוצצת לידך, אפילו לא כשאתה בן 100 ומנסה נואשות לשחזר את נעוריך האתלטיים. עם כל הכבוד לאדונים פורד, שפילברג ולוקאס, מה שהם עשו לאינדיאנה ג'ונס בסיקוול האחרון (בתקווה) בסדרה הוא לא טבעי, לא נכון, ולא קשור לכלום. מישהו יכול להסביר למה צריך לדחוף יצורים מהחלל החיצון בכל מקום? ומה הקטע עם העכברושים בהתחלה? אבל למה להכביר במילים. יוצרי סאות' פארק סיכמו את העניין בצורה מושלמת.

"מלחמת הכוכבים – אימת הפאנטום" (1999)

במילה אחת – ג'אר ג'אר. בעוד מילה – בינקס. גרסת החלל של רוג'ר ראביט השמידה את פריקוול "מלחמת הכוכבים" לו ציפינו כולנו בקוצר רוח, וגרמה לטרילוגיה החדשה כולה להתחיל ברגל שמאל. המכורים השרופים ממשיכים לטעון עד היום כי הנזק אינו נורא כל כך וכי ב "נקמת הסית'" וב"מתקפת המשובטים" הסדרה חזרה לאיכותה המוכרת אבל אפילו הם מודים כי הצפיה ב"אימת הפאנטום" היא פשוט חוויה מגוחכת. לוקאס מוכיח שוב כי שום דבר אינו קדוש ומשמיד במו ידיו את יצירת המופת שפרסמה אותו.

"זאב צעיר 2" (1987)

אם ב"זאב צעיר" הראשון, שהיה סרט אווילי למדי כשלעצמו, עוד היה תחכום מינימלי, בסרט ההמשך הוא נעלם לחלוטין. ללא הקסם האישי של מייקל ג'יי פוקס גווע הסרט לאיטו בזמן שג'ייסון בייטמן, המחליף, מתרוצץ על המסך בשעירות מקסימלית. גם פה משמשות יכולותיו הפיזיות של הגיבור הזאבי על מנת להצליח בספורט, וגם פה משום מה מוצאות הבחורות מסביב את מראהו החיצוני המגוחך של הגיבור מושך ומסקרן, אבל ללא כל חידוש הופך הסיקוול להתגלמות השחזור המחפיר עלי אדמות, ולחוויה קולנועית נמוכה במיוחד.

"ספיד 2" (1997)

היוצרים של "ספיד 2" נאלצו להבין כיצד הם יוצרים סיקוול לסרט אקשן שמבוסס על רעיון תסריטאי מקורי לחלוטין. התשובה כפי שהם גילו היא פשוטה: זה בלתי אפשרי בעליל, ולעשות את אותו הדבר רק עם ספינה במקום אוטובוס זה בטח לא הפיתרון. אפילו קיאנו ריבס ויתר על התענוג המפוקפק של להיות כלוא על הסירה החטופה עם סנדרה בולוק במשך סרט המשך שלם. ווילם דפו עושה אמנם כמיטב יכולתו על מנת להיכנס לנעליו הגדולות של דניס הופר אבל אפילו הוא לא מצליח להוסיף עניין לסרט המשמים הזה.

"הסנדק 3" (1990)

היינו רוצים להאמין שהסיבה לכך שהסנדק השלישי נחשב לאחד הסרטים הגרועים בהיסטוריה היא שהסנדק הראשון נחשב לאחד הסרטים הטובים בה, אבל האמת היא שהוא זכה בתואר בכבוד ולא בחסד. על ההופעות של אנדי גרסיה וסופיה קופולה, שעוד לא ממש מצאה את היעוד שלה בגיל 18, אפשר אולי לסלוח, אבל לראות את אל פצ'ינו מתנחמד לדיאן קיטון ומתוודה בדמעות על רצח פדרו זה משהו שפשוט היה צריך להיחסך מהאנושות.

"רוקי בלבואה" (2006)

כנראה שסילבסטר סטלון היה קצר במיוחד במזומנים בשנים האחרונות, אחרת קשה להבין מה גרם לו לייצר שני המשכונים מיותרים לשתי סדרות הסרטים שהפכו אותו לכוכב. בעוד ב "רמבו" היה קסם טראשי מסוים ואלימות גרפית במיוחד שהפכו אותו לנסבל יחסית, ב"רוקי בלבואה" לא היה כלום. שוב ניצב רוקי מול יריב צעיר וחזק ממנו, ושוב הוא לא יוצא פרייאר. האם נאלץ לראות את סטלון המזדקן חוזר ונכנס לזירה גם כשיישארו ממנו רק עצמות מתפוררות? כתישתם עד דק של כל מרכיבי הסרטים הקודמים בפרנצ'ייז משאירה טעם רע ומעוררת פיהוק.

"מטריקס רבולושן" (2003)

לאחר סרט ראשון מעולה וסרט המשך בינוני הגיע הסרט השלישי בטרילוגיית "מטריקס" ודפק את המסמר האחרון בקברו של הרעיון ההתחלתי המבריק של האחים וושבסקי. העיר החופשיה ציון נראתה מלכתחילה כמו ערבוביה לא אטרקטיבית במיוחד של אלמנטים מ"מקס הזועם", "שליחות קטלנית" ו"עולם המים" ובסרט הזה, בו היא הלוקיישן המרכזי, היא די עושה חשק לראות את חלליות התמנון משמידות אותה. הרמזים הנוצריים נראו מאולצים ודגש שהושם על קרבות בין חלליות ועל מבנה של סרט אקשן סטנדרטי במקום על ההתפלספות החיננית והקונג פו הוירטואוזי, הופכים את כל העסק לצל חיוור של הסרט הראשון.

"אושן 12" (2004)

בראד פיט וג'ורג' קלוני נראו כאילו הם ישנים בעמידה כבר בסרט הראשון, שניחן בחן קליל מסוים, אבל ב "אושן 12" כמעט ניתן לשמוע את הנחירות שלהם. להיות סופר קולים זה דבר אחד, אבל לא להזיז שריר אחד בפנים במשך סרט שלם גובל בזלזול בקהל. עצוב לראות חבורה גדולה כל כך של שחקנים מוכשרים מכלים את זמנם במחזור פושע של הסרט הראשון, שבעצמו היה מחזור של סרט לא מדהים מהעבר.

"הטורף 2" (1990)

קשה לחשוב על המשכון יותר מאכזב מזה. "הטורף" היה כל מה שסרט צריך להיות. מצד אחד ארנולד שוורצנגר, מצד שני הוא כמעט לא מדבר. מצד אחד סרט מלחמה, מצד שני סרט מד"ב. על פניו להעביר את החייזר הבלתי נראה לתוך העיר נראה כמו רעיון קונסטרוקטיבי שיכול להניב אינספור סצנות טבח משעשעות באזרחים תמימים. אבל אין מה לעשות, דני גלובר זה לא ארנולד שוורצנגר וסטפן הופקינס (מי?) הוא לא ג'ון מקטירנן וכל העסק הולך לעזאזל. חלק גדול מהמתח בסרט הראשון נבע מהעובדה שלא ידענו איך היצור נראה, והיוצרים של הסרט השני לא השכילו למצוא תחליף תסריטאי הולם שייקח את הסרט קדימה.