ביכורת קולנוע

בסרטם הראשון נדרשים במאים צעירים לעשות את הבלתי אפשרי. דווקא בסרט היחידי בקריירה שלהם אותו הם עושים ללא תקציב, מוניטין, כבוד או שליטה אמנותית, נדרשים הקולנוענים השאפתנים לייצר מפגן כישרון מרשים מספיק על מנת לאפשר להם להמשיך ולעבוד במקצוע אותו בחרו.

אלו הסרטים בהם ניתן למצוא פתרונות יצירתיים, עיגולי פינות תקציביים וכמובן, טעויות של מתחילים. אבל מבט בסרטים הראשונים של כמה במאים נערצים מוכיח כי כשדוחקים אותם לפינה מצליחים יוצרים מסוימים להפיק את התמצית של יצירתם הקולנועית כבר בסרט הביכורים שלהם, מעין פרק פיילוט אינטנסיבי ומרוכז בו הם מוכיחים לעולם החשדן שאין מה לעשות, הם פשוט מוכשרים בטירוף.

>>> "דו קרב" - סטיבן שפילברג 1971

כשמזכירתו נתנה לו לקרוא סיפור קצר בשם "דו קרב" שהופיע במגזין פלייבוי, לא חשב סטיבן ספילברג שהיא הגישה לו את המפתח אותו חיפש לעולם הקולנוע, אבל המותחן הטלוויזיוני אותו צילם ספילברג לפיו עשה בדיוק את זה. בדומה ל"מלתעות", שהפך את ספילברג למיליונר ארבע שנים מאוחר יותר, גם ב"דו קרב" מוצא את עצמו אדם מן הישוב נרדף על ידי כוח גדול ומאיים שמנסה להורגו, כשאת תפקיד הכריש תופסת במקרה הזה משאית ענק שמנסה להוריד את רכבו הפרטי של גיבור הסרט מהכביש ללא סיבה נראית לעין. הצלחתו של הסרט גרמה למפיקים לשחרר גרסה ארוכה יותר לבתי הקולנוע, ושילחה את ספילברג לאחת הקריירות המופלאות שנראו בהוליווד.

>>>"ראש מחק"- דיויד לינץ' 1977

אין זה מפתיע שדיויד לינץ' התקשה למצוא מימון להפקת סרט האימה האמנותי "ראש מחק", שהפקתו נמשכה חמש שנים. מבט אחד בתסריט הביזארי מסוגל לגרום התקף לב לכל מפיק שפוי. הסרט עוקב אחר דפס בחופשה שמגלה כי חברתו לשעבר ילדה לו בן, וכי הבן הזה הוא יצור משונה דמוי לטאה עטוף בתחבושות שמיילל ללא הפסקה. האווירה המסויטת, המועצמת על ידי סצנות הזיה מעיקות, מגיעה לשיא מחריד כשהגיבור מחליט לבדוק מה יש מתחת לתחבושות של בנו המעוות. הסרט פילג את המבקרים. חלקם ראו בו רצף הגעלות חסר הגיון והחלק האחר יצירת מופת אפלה וחדשנית. את קהלו מצא הסרט בין פוקדי הקרנות חצות חובבי בי מוביז וסרטי אימה, בהן השתלב החיזיון המשונה שרקח לינץ' בטבעיות. לינץ' עצמו טוען כי "ראש מחק" הוא סרטו הספיריטואלי ביותר, וכי הוא מתאר באופן מדויק את הלך הרוח בו היה שרוי בזמן הצילומים. צפייה בסרט מראה שעברה עליו תקופה בהחלט לא פשוטה.

>>> "כלבי אשמורת" - קוונטין טרנטינו 1992

קוונטין טרנטינו, שעבד בספריית וידאו לפני שהפך לבמאי, ותכנן לצלם את "כלבי אשמורת" בתקציב של שלושים אלף דולר בלבד, שינה את תכניותיו לאחר שהארווי קייטל קרא את התסריט , הסכים להשתתף בהפקה, וגייס מליון וחצי דולר לצילומים. הסרט, שהוגדר על ידי מגזין "אמפייר" כסרט האינדי הטוב בכל הזמנים, היה יריית הפתיחה לקריירה רבת ההשפעה של טרנטינו, והפך לאחד מסרטי הפולחן הגדולים של שנות התשעים. האלימות הגרפית, הדיאלוגים הארוכים, השפה הבוטה, מבנה הזמן המקוטע והשימוש הנרחב בלהיטי שנות השבעים - כל המרכיבים שהפכו לסימני היכר של טרנטינו, נוכחים בסרט באופן מוגבר. טרנטינו התפרסם בהמשך דרכו כש"ספרות זולה" הפך ללהיט ענק (וזכה בדקל הזהב), וממשיך לספק סרטים מרשימים בסגנונו הייחודי עד היום. עם זאת, לדעת רבים, הוא מעולם לא הצליח להתעלות על סרט הביכורים המופתי שלו.

>>> "עד כלות הנשימה" - ז'אן לוק גודאר 1960

סרטיו של גודאר נחשבים עד היום להתגלמות הקולנועית של הרעיונות מאחורי הגל החדש הצרפתי, ולמרות שבעשורים האחרונים ההיצע הקולנועי שלו לוקה בדידקטיות ובחוסר תקשורת עם הקהל, קשה שלא להתפעל מהאינטגריטי שהוא מפגין על ידי סירוב עיקש ועקבי לקבל על עצמו את הנורמות של הממסד הקולנועי. ב"עד כלות הנשימה" גודאר מביים כאילו לא ראה סרט קולנוע מימיו. העלילה מורכבת מרצף ציטוטים אקלקטי, העריכה שופעת ג'אמפ קאטים והפרות בוטות של חוקי המשכיות, ועל תאורה או חצובה אין מה לדבר. אבל הנוכחות המקסימה של ג'יין סיברג, הדיאלוגים הסקסיים שלה עם ז'אן פול בלמונדו, ורוח המרד והנעורים שהסרט מקרין הפכו אותו להצלחה, ואת גודאר לאגדה חיה.

>>> "דוני דארקו" - ריצ'רד קלי 2001

"דוני דארקו" תפס את מקומו כסרט הפולחן האולטימטיבי של שנות האלפיים במהירות מפתיעה. לעלילת הסרט, המשלבת דרמה משפחתית עם מסע בזמן, הופיעו אינספור פרשנויות ברחבי הרשת וריצ'רד קלי בן ה-26 הפך בן לילה לדמות נערצת. קלי לא הצליח לשחזר את ההצלחה בסרטו השני והלא מובן, אבל הוא מכפר על כך בסרט ביכורים בו ניתן לצפות שוב ושוב, ועדיין להישאר עם טעם של עוד. הפסקול שופע להיטי הגל החדש, ההופעות המדהימות של האחים ג'ילנהול ושל מפיקת הסרט דרו בארימור, וכמובן הופעת האורח הגאונית של פטריק סווייזי, הפכו את הסרט לחווית הצפייה האולטימטיבית עבור כל מי שהתבגר בשנות השמונים.

>>> "Evil Dead" סם ריימי 1981

בתקציב זעום, עם צוות הפקה מינימלי עד לא קיים, צילם סם ריימי את סרט הבכורה העקוב מדם שלו, והמציא את ז'אנר האימה מחדש. בסרט מגלה חבורת צעירים כי הבקתה בה החליטו לבלות את הלילה היא משכנו של כוח דמוני עתיק יומין שמשתלט על גופם וגורם להם להתקיף אחד את השני באכזריות. האורגיה הפראית של כריתות האיברים, השפרצות הדם והמרדפים האלימים שהסיטואציה מייצרת היא כל כך מוגזמת וקיצונית עד כי לצופה לא נותרת ברירה אלא לצחוק. ריימי לא מהסס לתקוף את הצופה עם זוויות צילום לא שגרתיות ותנועות מצלמה מהירות על מנת לייצר את תחושת חוסר האיזון אותה חווים הגיבורים, והאיפור והמשחק המדהים של חברו הטוב סם קמפבל משלימים את החוויה. מדובר ללא ספק בצפייה שגורמת לסרט האימה החדש של ריימי שעולה על האקרנים בקרוב להיות מסקרן ביותר.

>>> "Dark Star" - ג'ון קרפנטר 1974

הסרט אותו מגדיר הבמאי ג'ון קרפנטר כ"מחכים לגודו בחלל" התחיל את דרכו כסרט סטודנטים באורך 45 דקות. לאחר שצד הסרט את עינו של המפיק ג'ק האריס, הסכים האחרון לממן את הפיכתו לסרט באורך מלא. קומדיית המד"ב הפסיכדלית הזו מתארת את שגרת יומם של צוות חללית שנמצאת בחלל כ-20 שנה במשימה שמטרתה השמדת פלנטות לא יציבות. כצפוי, היציבות הנפשית של חברי הצוות עצמם אינה מזהירה בעקבות השהות הממושכת בבידוד, ומנעד התגובות שלהם לסיטואציה נע בין התבודדות על מצפה החללית, דרך ניסיון התאבדות ועד גלישת חלל על גלשן מאולתר אל תוך האטמוספרה של כוכב סמוך. קרפנטר המשיך לקריירה מפוארת בה הוא התמקד בסרטי אימה ("ליל המסכות") ומד"ב ("היצור"), והתסריטאי דאן א'ובאנון, שותפו לכתיבת התסריט, נידב כמה מהרעיונות שהופיעו ב "Dark Star" (במיוחד את קו העלילה שקשור למפלצת שמסתובבת בחללית מבלי שניתן לאתר אותה) לטובת סרט מד"ב פחות מצחיק ויותר מפחיד שנקרא "הנוסע השמיני", אותו הוא כתב.

>>> "THX1138" - ג'ורג' לוקאס 1971

עוד סרט מד"ב סטודנטיאלי שהפך לסרט באורך מלא הוא סרטו הראשון של ג'ורג' לוקאס, שאת שמו לא פשוט לזכור. בעולם האנטי אוטופי המתואר בסרט לאנשים יש מספרים במקום שמות, קרחת במקום שיער, ותרופות פסיכיאטריות מונעות מהם לחוות רגשות או משיכה מינית. אבל זה לא מה שיעצור את הגיבור THX1138 (רוברט דובאל) מלהתחיל עם שותפתו לחדר. לאחר שהוא מפסיק לקחת סמים ומממש את אהבתו ל LUH3417 הוא נאסר, ונאלץ לברוח מהחברה הדכאנית בה הוא חי. הסרט היה אחת ההפקות הראשונות של "אמריקן זואטרופ", חברת הפקות של פרנסיס פורד קופולה.

>>> "רציחות פשוטות" - האחים כהן 1984

לאחר ששימש ג'ואל כהן כעוזר עריכה בסרט "Evil Dead" הוא פתח בשותפות עם אחיו איתן וביחד הם יצרו את סרט הניאו נואר "רציחות פשוטות", שנחשב עד היום לאחד מסרטי הביכורים המרשימים ביותר. על הצילום המדהים היה אחראי בארי זוננפלד הטירון ("גברים בשחור") בסרט הראשון בו השתתף, ולתפקיד הנשי לוהקה פרנסס מקדורמנד, שקודמה בעקבות הפקה לתפקיד אשתו של הבמאי. העלילה מתארת רצף אירועים עקוב מדם שמתחיל כשבעל קנאי שוכר את האדם הלא נכון לרצוח את אשתו ואת מאהבה.

>>> "Bad Taste" - פיטר ג'קסון 1987

במשך ארבע שנים, בעיקר בסופי שבוע, צילם פיטר ג'קסון ("שר הטבעות") את סרטו הראשון "Bad Taste", וחקק את שמו בדברי ימי הטראש לנצח. התסריט המופרע, המתאר פלישה של חוצנים קניבלים לעיירה שלווה, נועד במקור להיות סרט באורך עשר דקות בלבד, אבל כשהגיע ג'קסון לחדר העריכה הוא גילה שפחות מחמישים דקות זה לא יהיה, והחליט ללכת על כל הקופה עם פיצ'ר. את המסכות של מפלצות החלל בנה ג'קסון במטבח של אמו, את כלי הנשק של הניו-זילנדים חמומי המוח הנשלחים לעצור את האיום האינטר-גלקטי הוא בנה מצינורות אלומיניום ופימו. את הסאונד, כולל הדיאלוגים, הוא הוסיף מאוחר יותר בעריכה. את התוצאה צריך לראות כדי להאמין. הסצנה הקלאסית בה ג'קסון, שמשחק בתפקיד הראשי, מגלה כי המוח שלו דולף דרך חור בגולגלתו ומנסה למנוע את התופעה על ידי חבישת כובע הדוק היא מן הסתם אחת הסיבות לכך שכששווק הסרט לספריות וידאו הוא הגיע עם שקיות הקאה צמודות.