הדייט שדיכא אותי

הפרטים היבשים: "שתי אהבות", באנגלית "Two Lovers", משמעותו שתי מאהבות, שזה טיפה יותר עסיסי לא? ארה"ב, 2008. 110 דק'.

במאי: ג'יימס גריי (שכבר ביים את חואקין פעמיים, ב"רחובות מושחתים" וב"הלילה הוא שלנו", ואת מוני מושנוב פעם אחת ב"הלילה הוא שלנו". אגב כל הסרטים שלו, כולל הנוכחי, מתרחשים בשכונות המהגרים הרוסים בברוקלין).

מה הסיפור? בחור דכאוני (פניקס) חוזר לגור אצל הוריו (מושונוב ורוסליני) ולעבוד במכבסה שלהם, תוך כדי התלבטות רומנטית קשה בין גווינת' הבלונדינית המתוסבכת לווינסה הברונטית החמודה.

במשפט אחד: ג'יימס גריי יוצא להפסקה מסרטי הפשע הכבדים שלו ומגיש קומדיה רומנטית כבדה לא פחות.

אז למה כן?
בזכות המשחק המשובח של כולם, ובראשם מושונוב שמביא נחת וכבוד. בזכות הופעת אורח של הציצי של גווינת'. ובזכות כל הצד הוויזואלי שחושף ניו-יורק קרירה, אפלה וקשוחה.

ולמה לא?
קצת בנאלי. העלילה והדיאלוגים לא מספקים ולו הפתעה אחת לרפואה. בסרט הזה כבר היינו.

הבנים לכדורגל הבנות לפח הזבל: סרט בנים, אבל בנים רגישים.

הדייט שתקע אותי: עזבו, יהיה דייט מדכא.

דם על הידיים: באופן שאינו מתיישב עם הפילמוגרפיה של ג'יימס גריי, אף אחד לא נרצח כאן באכזריות. וחבל.

האורך דווקא כן קובע: 110 דקות שניתן היה לצמצם קצת.

בוטום ליין: יש נקודות אור, אבל את אלו אפשר לראות גם לדי.וי.די.