האפרון הכי מחודד בקלמר

הוא חתיך, הוא יפה, הוא שר, הוא רוקד והוא עושה את הכל עם חיוך צחור של מיליון דולר. אין ספק שזאק אפרון, שובר הלבבות האמריקאי התורן, ניחן בדיוק ברשימת התכונות הענפה שהופכת אדם רגיל למגנט עבור נערות מתבגרות. אבל נכון להיום, בישראל, קשה למצוא אנשים מעל גיל 15 שמודעים לרמות ההייפ הלא סבירות שמצטברות מסביב לזאטוט בן ה-21, ולפני שבועיים, כששמו של אפרון הופיע מעל שם הסרט "שוב בן 17", כבוד השמור בדרך כלל לכוכבים שאיזכור שמם בלבד מסוגל לגרור לאולמות מיליוני צופים, מצאו את עצמם בני הגיל המופלג הנ"ל מגרדים את ראשם במבוכה ותוהים מאיפה הוא צץ. ובכן, הבגירים שביניכם מוזמנים לגלול למטה לכיוון אינפורמציה חיונית על תופעת הטבע בהירת העיניים, בני ה-15 ומטה מוזמנים לחזור לבהייה מדיטטיבית בדיוקנו של הכוכב שמופיע להם מן הסתם על הדסקטופ.

נוסחה להצלחה

עד היום היתה נסיקתו אל על של האפרוני מהירה באופן מפחיד. בעקבות תפקיד משנה בעונה הראשונה של הסדרה "סאמרלנד" שהפך לתפקיד ראשי לאחר הפצרות הקהל, ותפקידי אורח בסדרות "פיירפליי" ו-"CSI מיאמי", קיבל אפרון בגיל 18 את התפקיד הראשי בסרט טלוויזיה של ערוץ דיסני בשם "היי סקול מיוזיקל". השאר כבר הפך להיסטוריה. השילוב של מחזמר, תיכון, כדורסל, אפרון, והכוריאוגרפיה הבלתי מנוצחת של קני אורטגה ("ריקוד מושחת"), הוכיח את עצמו כנוסחה שבני הנוער האמריקאים אינם מסוגלים לעמוד בפניה והסרט זכה ברייטינג פנומנלי ושבר כל שיא צפיה אפשרי של ערוצי הכבלים.

אפרון שיחק בסרט את התיכוניסט טרוי בולטון, שחקן כדורסל בחסד, שמופתע לגלות כי בנוסף לעובדה שהוא נער אתלטי בעל מבנה גוף של אל יווני ופנים של מלאך הוא גם שר כמו זמיר. המאבק האפי בין שני הקטבים הלכאורה מנוגדים בספקטרום הכישורים המרשים של טרוי היה הנושא המרכזי של הסרט, ותסרוקתו המהונדסת, שניחנה בחוסר סימטריה תמידי, שיקפה באופן מושלם את קשיי הקטלוג העצמי החמורים מהם סבל. התיכון הכל אמריקאי שהופיע בסרט, בו בני נוער אינם מעשנים, אינם מתנשקים בפה, אינם מקללים ושבו אפילו שרפיי הבלונדה הביצ'ית (אשלי טיסדייל) יוצאת בסופו של דבר די בסדר, הפך לפנטזיה הנוכחית של אמריקה, ואפרון עצמו לכוכב על, כמו גם לבן זוגה של ונסה הדג'ינס המופיעה לצידו.

הוא לא רק שר, הוא גם מדבר

שני ההמשכונים של "היי סקול מיוזיקל" לא אחרו להופיע על מנת לתרגם את תווי פניו המושלמים של אפרון לערימות מזומנים מושלמות לא פחות, אבל בעוד אשלי טיסדייל וונסה הדג'ינס, הבלונדינית והברונטית מהטרילוגיה בהתאמה, הוחתמו לאלתר על חוזים מול חברות תקליטים לאלבומים ראשונים, אפרון עצמו התעקש לשחרר הצהרות לפיהן הוא מתעניין בקריירת משחק רצינית, ובהתאם, בסרטו הנוכחי "שוב בן 17", הוא מאתגר את עצמו בקומדיה סטנדרטית לגמרי בה הוא אינו שר אפילו פעם אחת. למרות שגם בסרט זה מגלם אפרון תיכוניסט שמשחק כדורסל, המחסור בשירים וריקודים מאלצים אותו להפגין יכולות משחק, משימה בה הוא עומד בכבוד יחסי.

בסרט, מעין "ביג" ברוורס, חוזר מת'יו פרי בן הארבעים להראות כפי שנראה בגיל 17, ולמרות היעדר כל דמיון פיזי ביניהם, אפרון גויס לתפקיד פרי הצעיר. הלחלוחית בעיניים והחן הנערי עדיין שם, אבל ההתעסקות המודעת לעצמה בפנטזיית גיל הנעורים אותה הוא מייצג, מקרבים את אפרון לעולם בני התמותה, ומרחיקים אותו מיקום בובות הנעורים המזמרות והמרקדות.

האזרח אפרון

הוויתור המדובר של אפרון על תפקידו ברימייק של "פוטלוס", בו הוא היה אמור להיכנס לנעליו המפזזות של קווין בייקון, כמו גם ליהוקו אחר כבוד לסרטו האחרון של ריצ'רד לינקלייטר ("בית ספר לרוק") "אורסון וולס ואני", הופכים את המעבר של אפרון למסך הגדול כשחקן רציני יותר לעובדה בשטח, וכל מה שנשאר לעשות זה להמר – האם המעריצים ילכו אתו? האם אפרון הוא מסוג גיבורי הנעורים שנעלמים (ע"ע מולי רינגוולד או לוק פרי) או שנשארים (ע"ע ג'וני דפ)?

"אורסון וולס ואני" ללא ספק עומד להיות המבחן. הסרט, שהקרנות בכורה שלו כבר הפציעו בכמה פסטיבלים, הוא דרמה על שחקן צעיר המלוהק להפקת התיאטרון האגדית "יוליוס קיסר" בבימוי אורסון וולס בשנות השלושים. דרמה תקופתית המתארת את ההיסטוריה של התיאטרון דרך דמותו של שחקן צעיר? נשמע בדיוק כמו משהו שליאונרדו דיקפריו היה שמח לעשות לו הוא היה קצת צעיר יותר, ונראה שזה בדיוק המקום אליו מכוון אפרון השאפתן, שהצהיר כי דיקפריו וג'וני דפ הם ההשראה שלו.

המעריצים השרופים כבר התחילו מזמן לשנן את המנטרה: "שיואו, איך זאק אפרון התבגר", שעומדת כפי הנראה להיות משפט אופנתי במיוחד בשנה הקרובה. ואם תכנית השחקן הרציני לא תלך, אפרון תמיד יכול להרים את הכפפה שלבטח מונחת כבר לרגליו ולהגיד כן ל"היי סקול מיוזיקל 4". אין לי ספק שאנדרו סילי ישמח לספק "קולות רקע".