מוציאים טפרים

וולברין הוא אחת הדמויות האהובות בסדרת הקומיקס "אקס-מן", שעברה עיבוד בשנים האחרונות לשלושה סרטי קומיקס סופר-פופולריים. הסדרה עוסקת בעולם שבו יש אינספור גיבורי על, אנשים רגילים שעברו מוטציה גנטית המעניקה כוח על ייחודי לכל אחד מהם. כדי שיהיה מעניין, המוטנטים מחולקים לחבורת הטובים (שנקראים "אקס-מן"), והרעים (שנקראים "אחוות המוטנטים הרעים"), וביניהם בני האדם, שמפחדים ושונאים באופן שווה את שתי הקבוצות, ומדי פעם מנסים להשמיד אותם.

הכוחות הייחודיים לוולברין כוללים את היכולת להחלים באופן מיידי מכל פציעה שהיא, גם אם מדובר בקליע בלב או בגולגולת, ובתור בונוס, שלושה להבי מתכת נשלפים מפרקי אגרופיו כחפצה נפשו לדקור או לחתוך מישהו. במהלך שלושת סרטי ה"אקס-מן" האחרונים היה לוולברין, בגילומו של יו ג'קמן, תפקיד משמעותי בעלילה. ב"אקס-מן המקור: וולברין", הודות לפופולריות הרבה של הדמות, וגם קצת הודות לתפקידו של ג'קמן כבעלים של חברת ההפקה, וולברין הופך לגיבור המרכזי. הסרט רווי האקשן והפיצוצים מספר את קורות חייו, מילדותו ועד ליום שבו הפך למכונת ההרג הקטלנית, המוכרת והאהובה.

אי שם בשלהי המאה ה-19, וולברין עדיין ילד, ומגלה את יכולתו לשלוף שלישיית טפרים ארוכים וחדים מהאגרוף במהלך תקרית משפחתית טראגית. אחיו ויקטור, שניחן ביכולות דומות, נמלט עמו אל היער, והשניים עוברים במונטאז' מהיר חלק נכבד מההיסטוריה האמריקאית. בשלב מסוים במלחמת וייטנאם כוחותיהם הייחודיים מתגלים, והם נתפסים על ידי צבא ארה"ב, שמציע להם הצעה אטרקטיבית – להפוך לחלק מכח משימה מיוחד של ממשלת ארה"ב. מכאן והלאה, וולברין ואחיו, המכונה סייברטות' (לייב שרייבר), עולים על מסלולים נפרדים.

כל אחד משלושת סרטי ה"אקס-מן" הקודמים ניסה לעמת את חבורות המוטנטים החריגה עם האוכלוסייה "הרגילה", להפוך את השונות שלהם למטאפורה לגזענות/נטייה מינית, ולהעניק איזשהו ערך מוסף לעלילה. "וולברין", נוטש את היומרות הללו, וכמו מוטנט טוב לא חושש מטבעו האמיתי. מדובר סרט קומיקס, והוא הולך עם הטייטל הזה עד הסוף. ליוצרים (בראשות הבמאי גווין הוד, "טוטסי") ברור לחלוטין שהמתאבן, המנה העיקרית והקינוח בסרט צריכים להכיל אקשן, אקשן ועוד קצת אקשן. התבלין הוא תצוגות התכלית של הכוחות המגניבים שיש לכל מוטאנט ואנחנו מקבלים שעתיים מענגות שעמוסות גם בזה וגם בזה - לרוב בו זמנית.

בין לבין, אנו גם מקבלים קצת תחרות בין שני האחים המוטנטים, וולברין וסייברטות'. בעוד הראשון נאבק בצד החייתי שבו, ונוטה לכיוון הטוב, השני מאמץ את החיה שבו ללבו, והופך למפלצת המתענגת על ההרג. היתרון הגדול של היחסים הקולנועיים הללו הוא שני השחקנים המגלמים את שתי הדמויות, ובעיקר לייב שרייבר. מדובר בשחקן ענק, בעל רקע שייקספירי, שרק לאחרונה החל להופיע בתפקידים הוליוודיים גדולים, והכריזמה שלו קורעת את המסך. בזכות הנוכחות ויכולת המשחק של שרייבר נושא היחסים בין האחים מוסיף לאקשן, ולא גורע ממנו. בכלל, בזכותו של שרייבר (שנוסף על הכל הוא גם יהודי טוב) נראה שעדיף שהסרט הבא בסדרת ה"אקס מן" יתמקד בדמותו של סייברטות'.