כבר לא מתים מאהבה

אפרופו יום העצמאות, הצפייה ב"חמישים גברים מהלכים" עלולה להיות לא קלה לצופה הישראלי. הסרט, שעלילתו ממוקמת בבלפאסט של שנות השמונים, עשוי להיראות מוכר מדי לצופים של מדינת ישראל, שנת 2009. העיסוק במאבקם של הקתולים בצפון-אירלנד לשחרור מהשלטון הבריטי, יזכיר לצופה הישראלי המשכיל את מאבק המחתרות הישראליות בשלטון הבריטי של ימי טרום המדינה. מנגד, המחסומים, החיילים, הפיצוצים ומכוניות התופת יזכירו גם לצופה הישראלי הפחות מעורה את המלחמה הנוכחית בין השלטון הישראלי לפלסטינים בשטחים. לאף אחד מהם לא יהיה ברור עם איזה צד של הכיבוש הוא אמור להזדהות. גרוע מזה, בחירה בלתי זהירה באחד הצדדים עשויה לבלבל ולעורר אי-נחת בנוגע להנחות היסוד האוטומטיות שלו לגבי אחד משני פרקים משמעותיים בהיסטוריה של מדינת ישראל.

"חמישים גברים מהלכים" דווקא בוחר את הצד המוסרי שלו בקלות רבה. הוא מבוסס על ספר הזיכרונות של מרטין מק'גרטלנד, משת"פ במחתרת האירית הקתולית (IRA), ומציג את המחתרת באור השלילי ביותר. מרטין (ג'ים סטורג'ס), שהיה עבריין זוטר, גויס למחתרת בגיל צעיר, וכמעט במקביל גויס גם על ידי המשטרה הבריטית כמשת"פ. לכל אורך הקריירה שלו במחתרת, בה התקדם במהלך השנים בסולם הדרגות, הוא דיווח על מעשיו ועל פעולות הטרור המתוכננות למפעילו, אותו הכיר בשם פרגוס (בן קינגסלי). הסרט קרוי על שמם כחמישים קורבנות המחתרת שפעולותיו של מרטין הצילו, לטענתו. מעניין לציין, אגב, שלמרות המבט האוהד ביותר של הסרט, מרטין מק'גרטלנד האמיתי התנגד לעיבוד הקולנועי של ספרו בטענה שהוא לא נאמן למציאות.

הוודאות המוסרית הכמעט מוחלטת בה נוקט הסרט למעשה לכל אורכו עומדת בעוכריו. ללא קשר לעמדה הפוליטית-מדינית של הצופה בנודע לסכסוך בצפון אירלנד (או להבדיל, במנדט הבריטי; או להבדיל, בשטחים), סיפורו של סוכן כפול בדרך כלל מעורר עניין דווקא כשהסוכן מזדהה באופן דומה עם שני הצדדים בהם הוא פועל, ומעניין אף יותר כשהוא גם מתעב את שניהם באותו הזמן. ב"חמישים גברים מתים מהלכים" ברור כל כך שמרטין רואה את המחתרת האירית באור שלילי מתחילת העלילה, שלא ברור מה מניע אותו להצטרף אליה מלכתחילה.

מרגע החלטתו לשתף פעולה עם השלטונות, עניינים שוליים כמו בגידתו בחבריו, בקהילתו, בדתו ובזהותו הלאומית לא זוכים להתייחסות ראויה. גם אם אדם בסיטואציה כזו בוחר להתנגד באופן מוסרי למחתרת, ואף לפעול נגדה באופן פעיל, קשה להאמין כי בחירתו, שתיחשב בוגדנית ושפלה, נעשית באופן כה פשוט וקל. אמנם ישנו אזכור משני של קשיים אלו במהלך הסרט, אך הרושם הוא כי אלו אך מהווים אך מס-שפתיים למסע גאולה של גיבור החי בעולם של ודאות מוסרית כמעט מוחלטת.

אם יש בסרט עניין, זה נמצא רק בשל הרובד הנוסף לסיפור שיתוף הפעולה, בו מסופר על יחסי האב-בן המתפתחים בין מרטין למפעילו. בשל יכולות המשחק המרשימות שמפגינים ג'ים סטורג'ס ובן קינגסלי. אלו לוקחים כל בדל של אפשרות שהתסריט מעניק להם, ויוצקים לתוכו תוכן ומשמעות, וכך מציגים את היחסים בין הסוכן למפעילו באופן חי ומרגש. אם התסריט היה רק מאפשר להם לעשות את אותו הדבר בנוגע לקשיים המוסריים והחברתיים של המשת"פ, הסרט היה יכול להיות מרתק. כמו שהוא, הסרט מעניין ומסקרן, בעיקר בהקשר למצב הישראלי, אך לא מגיע לעומקים משמעותיים.