סיירוס כימי
למרות שהיא מגה-לוהטת וכבר מזמן לא ילדה, מיילי סיירוס מוצגת ב"האנה מונטנה" כאייקון א-מיני. תוסיפו לזה עלילה קיטשית ומטופשת ותקבלו טמטמת בתולים לא מחרמנת<BR>
הפרטים היבשים: : "האנה מונטנה - הסרט", באנגלית "Hanna Montana: The Movie", ארה"ב, 2009. ספין-אוף קולנועי באורך מלא לתכנית טלוויזיה מצליחה (וסדרה של מוצרים נלווים) מבית וולט דיסני. 102 דק'. במאי: פיטר צ'לסום ("הנרקוד?" – קומדיה רומנטית מביכה עם ריצ'רד גיר וג'ניפר לופז, ו"בדיוק כשהתאהבנו" – קומדיה רומנטית מביכה עם ג'ון קיוזאק וקייט בקינסייל).
שחקנים: מיילי סיירוס, בילי ריי סיירוס, ונסה וויליאמס ("בטי המכוערת").
מה הסיפור? מיילי סיירוס (שבכלל קוראים לה דסטיני סיירוס בתעודת זהות), מגלמת את מיילי סטוארט, ילדה רגילה למדי המנהלת חיים כפולים, כי כשהיא לובשת פאה בלונדינית היא הופכת להאנה מונטנה, כוכבת פופ ענקית בסגנון בריטני וביונסה. מבולבלים? תבקשו מכל ילדה בת 12 בעולם המערבי שתסביר לכם. עלילת הסרט יוצאת לדרך כאשר אבא שלה (זמר הקאנטרי-רוק שהיה פעם מישהו, בילי ריי סיירוס) מחליט שהפרינססה צריכה להתאפס על עצמה, אז הוא שולח אותה לשבועיים בכפר אצל סבתא.
במשפט אחד: סלט בידור צבעוני למי שחצה לפני רגע את הגיל הרך.
אז למה כן?
כי הבסיס העלילתי, כיאה למוצר של דיסני, מכיל פוטנציאל לא רק למסר פדגוגי חזק אלא גם לרגש אמיתי: כוכבת מפונקת המיותמת מאמה נאלצת להתמודד עם אביה, עם החיים האמיתיים בכפר ועם להיות בנאדם. וכי יש משהו אותנטי ונוגע ללב במיילי סיירוס, דווקא בגלל פרצוף-הסנאי שלה והעובדה שהיא איננה בארבי מושלמת ועל-אנושית כמו רוב המודלים לחיקוי שמשווקות לנערות צעירות.
ולמה לא?
כי מי ששולח את ילדיו לסרט כזה או לכל גרסה של "היי-סקול מיוזיקל" עושה עסק עם השטן. לדיסני יש בסביבות 80 שנות ניסיון בשטיפת מוחם של ילדים קטנים ובהפיכתם למכונות חסרות תבונה של צריכה אובססיבית, ולאחרונה הם אף השתפרו בזה. כוחם בלתי מוגבל וחסין מול כל ביקורת. הרי מה זה משנה מה אני אכתוב? אם אתם בני 10 עד 14 ולהורים שלכם אין ממש כוח לחנך אתכם, בטח כבר נחשפתם למגפה וממש לא מעניין אתכם מה חושבים מבקרי קולנוע. ובכל זאת, בשביל ההורים שאולי קוראים: העלילה צפויה ומטופשת, השירים גרועים והמשחק מביך. כל מה שייצא לכם מלשלוח את הילדים לסרט הזה אלו הן בקשות לקניית עוד ועוד מתנות מרצ'נדייס האנה מונטנה לחג.
הבנים לכדורגל הבנות לפח הזבל: בחדרי הישיבות של דיסני ודאי מוצג גרף כלשהו שמסביר: המוצר הזה פונה לקהל יעד המורכב מ-80% בנות ו-20% בנים שעדיין לא אמרו להם שזה לא בסדר למרוח לק.
הדייט שתקע אותי: אני נוטה להאמין שאני הבחור היחיד בארץ שגילו מעל 16 ואין לו ילדים, שראה את הסרט הזה. נדמה לי שאפילו לברנש חרמן בתחילת חטיבת הביניים יש חושים מספיק מפותחים כדי לסרב לנערה המציעה לו דייט שכולל את הסרט הזה.
מדד הזיקפה: דיסני מאוד נזהרים ומקפידים לנטרל כל רמז למיניות אצל האנה ומיילי. היה משעשע לעקוב אחרי פרשת חשיפת תמונות הסלולאר הטיפ-טיפה סקסיות של סיירוס ש"דלפו" לרשת: היא כמעט פוטרה, אבל הפכה בין לילה לשם מוכר בכל בית. הימור שלי: תמונות ביקיני ב-MAXIM עוד השנה, מותחן ארוטי עם קצת ערום מייד אחרי יום הולדתה ה-18 וסט מפואר ומסולקן בפלייבוי במהלך שנות העשרים, אחרי שהיא תבין ששחקנית רצינית כבר לא תצא ממנה.
דם על הידיים: יש סצנה די מפחידה עם תנין, אבל מוזיקת הבוקרים המשעשעת שמלווה אותה לא משאירה מקום לספק: בסרטים כאלה שום דבר באמת רע לא קורה לאף אחד.
האורך דווקא כן קובע: קצת ארוך- 102 דקות, אבל הרבה מזה אלו שירים שבמהלכם אפשר לחתוך למזנון.
בוטום ליין: אל תעשו את זה לילדים שלכם. ואם הם מתעקשים – בשביל זה המציאו מאסקינג-טייפ. וקירות.