רגע לפני שקיעה
יונתן גל שמח לגלות שגם בני חמישים פלוס נותנים בראש בחדר המיטות אבל מבקש מדסטין הופמן ואמה תומפסון לכבד את הרזומה והאוסקרים ולוותר להבא על סרטים כמו "הזדמנות אחרונה לאהבה"
הפרטים היבשים: : "הזדמנות לאחרונה לאהבה", באנגלית "Last Chance Harvey", ארה"ב, 2008. 92 דק'. במאי: ג'ואל הופקינס (שכסטודנט עשה את "Jump Tomorrow" החמוד ששווה צפייה).
שחקנים: דסטין הופמן, אמה תומפסון (גיל ממוצע: 59. בדוק).
מה הסיפור? מלחין ג'ינגלים גרוש (הופמן) מגיע ללונדון לחתונה של בתו ומגלה שאף אחד לא רוצה אותו שם, ושאין לו בשביל מה לחזור כי העבודה שלו הלכה לבחור צעיר יותר. רווקה מתוסכלת ומקומית (אמה תומפסון) נתקלת בו במסגרת עבודתה האפורה בהית'רו, ובמהלך 24 שעות קסומות מעניקה לו, ניחשתם, הזדמנות אחרונה לאהבה.
במשפט אחד: "לפני הזריחה" לגימלאים.
אז למה כן?
כי הופמן נותן שם מונולוג אחד שמראה לאל פצ'ינו מאיפה משתין הדג. בכיתי. וכי נדירים הם הרגעים שבהם הוליווד מכירה בעובדה שאנשים בני 50+ הם לא רק הורים-של אלא מסוגלים גם בעצמם להתאהב וכאלה.
ולמה לא?
כי טיפה עצוב לראות שני שחקנים עם רזומה כזה מרשים עושים סרט שתנאי הצפייה האידאלים שלו הם טיסה טראנס-אטלנטית (להלן: סרט טיסות).
הבנים לכדורגל הבנות לפח הזבל: קומדיה רומנטית זה תמיד סרט בנות.
הדייט שתקע אותי: לגמרי, אם קוראים לכם שוקי וכרמלה או עוזי ורבקה'לה ואתם מהחבר'ה של ההורים שלי.
מדד הזיקפה: רק עם ויאגרה. לשמחתנו, הבמאי דואג להשאיר את גיבוריו בלוקיישנים חיצוניים ומוארים היטב ובכך חוסך מהם ומאיתנו מבוכה גדולה.
דם על הידיים: אין..
האורך דווקא כן קובע: מושלם לז'אנר - 92 דקות.
בוטום ליין: שחקנים אדירים כלואים בסרט טיסות.