אתה כזה זאב, בן אדם
הם שעירים, נשכניים ובלילות של ירח מלא רצוי לתפוס מהם מרחק. כשהוליווד מתעסקת בערפדים הסקסיים והמסתוריים, דני סגל שולף טפרים וחוזר לזאבים הבודדים של המסך הגדול. גם להם מגיע

המלחמה בין הערפדים לבין אנשי הזאב התחילה הרבה לפני שהפריקוול "מלחמת האופל – עלייתם של אנשי הזאב" עלה למסכים. מאז ומתמיד קיימת תחרות סמויה בין שני המיתוסים המפלצתיים, כשהערפדים, מה לעשות, מנצחים בגדול. אבל למרות שמוצצי הדם הזדוניים (שלחלקם לפחות יש לב זהב כמו שלמדנו עם הזמן), הם סקסיים יותר, מנומסים יותר ושעירים פחות, הוליווד חוזרת להתעסק אחת לכמה זמן גם באחים החורגים והפחות מוצלחים, ומדי פעם, בדרך כלל כשהירח מלא, מוצא איזה ליקנטרופ בר מזל את דרכו למסך. אחרי חפירה אינטנסיבית בין סצנות טרנספורמציה מלאות פירכוסים לבין רגעים קורעי לב בהם נאבקים הגיבורים בחיה שמשתוללת בתוכם, שלפנו כמה דוגמאות ייצוגיות לגיבורי הז'אנר ההפכפכים.
1941 - "Wolf Man"
איש הזאב בגילומו של לון צ'ייני ג'וניור היה חבר של כבוד בגלריית המפלצות של אולפני יוניברסל, שכללה בשנות הארבעים והחמישים גם את "דרקולה" בגילומו של בלה לוגוסי, "פרנקנשטיין" בגילומו של בוריס קארלוף ו "האדם הרואה ואינו נראה" בגילומו של קלוד ריינס. שערות יאק שהודבקו על פרצופו של צ'ייני ג'וניור היו הנשק הסודי של מחלקת האפקטים המיוחדים בסרט הראשון בסדרה, אבל בשביל הסטנדרטים של התקופה זה הספיק, והסיקוולים לא אחרו להגיע. בקלאסיקה של ג'ורג' ווגנר הירח המלא אופציונלי בלבד, הקללה מועברת על ידי נשיכה של איש זאב אחר, והסיבה לטרנספורמציה היא צמיחתו של שיח הוולפסביין. רימייק בכיכובו של בניסיו דל טורו מתוכנן לצאת בנובמבר השנה.
1981- "זאב אמריקאי בלונדון"
ג'ון לנדיס, שהיה אחראי במחצית השנייה של שנות השבעים לקומדיות כמו "בית החיות", "סרט מטוגן" ו "האחים בלוז" הפתיע כשכתב וביים ב-1981 את סרט הפולחן שנחשב בעיני רבים לגדול סרטי הז'אנר. בשילוב יוצא דופן של קומדיה שחורה ואימה מקאברית הסרט עוקב אחר אמריקאי שחוזה בחברו הטוב נטרף על ידי זאב מגודל במהלך טיול באירלנד, והופך לאיש זאב בעצמו בעקבות נשיכה שספג במהלך התקרית. בעוד הגיבור מתרגל לסטטוס החדש שלו כמפלצת רצחנית הוא פוגש ברוח חברו המת שמפצירה בו להתאבד. זכורה במיוחד סצנת החלום בתוך חלום בתוך חלום, בה הגיבור לא מצליח להתעורר מסיוט מחריד, שמקפיצה דרך קבע את לחץ הדם של הצופים לגבהים מאשפזים, כמו גם אחת מסצנות הטרנספורמציה המפורטות בהיסטוריה. אחד המעריצים הגדולים של הסרט הוא אחד מייקל ג'קסון, שליהק בעקבות הצפייה את לנדיס לתפקיד במאי הקליפ הבלתי נשכח "מותחן".
1981- "זעקת הדמים”
1981 היתה שנה חזקה לאנשי הזאב כפי שמוכיח הסרט השני ברשימה. ב"זעקת הדמים" נשלחת שדרנית טלוויזיה להסתכלות פסיכיאטרית במושבת ניו אייג' מרוחקת לאחר שהיא חווה ניסיון רצח טראומטי, ומגלה כי היא נפלה מן הפח את לוע הזאב. הבמאי ג'ו דנטה ("גרמלינס") אינו מסתפק בזאב בודד, ובחלקו השני של הסרט מסתבר שכל אחד ואחד מחברי המושבה הוא ליקנטרופ וביחד הם מרכיבים עדת זאבים שלמה שחיה במסווה. ג'ון סיילס, ששיתף פעולה עם דנטה ב"פירנייה", תרם דראפט שיפוצים מקיף לתסריט, שמשלב אימה עם מודעות עצמית והומור.
1985- "זאב צעיר"
"זאב צעיר" צולם לפני ש"בחזרה לעתיד" הפך את מייקל ג'יי פוקס לכוכב ענק, אבל עלה לאקרנים אחריו, ורכב על גל ההצלחה. באחד מהסרטים הראשונים בהם התרחשויות על טבעיות משמשות כמטאפורה לסערות הרגשיות העוברות על בני הנעורים, מגלה מייקל ג'יי פוקס כי בניגוד לחבריו השערות על גופו לא מגבילות את עצמן לבית השחי. אבל עם השינויים הפיזיים אותם חווה הצעיר השעיר באה גם הצלחה בכדורסל ועימה, כמובן, משאת נפשו של כל נעבך – הפופולריות הנחשקת. בסופו של הסרט לומד הזאב הצעיר כי אפילו על מגרש כדורסל עדיף להיות מייקל ג'י פוקס מאשר צ'ובקה, ומצליח לנצח במשחק בגרסתו האנושית ומאותגרת המטראז'.
1994 - "זאב"
שתים עשרה שנים לקח לג'ק ניקולסון להוציא לפועל את התסריט של חברו ג'ים האריסון, המתאר את קורותיו של עורך ספרותי ניו יורקי שננשך על ידי, איך לא, זאב אימתני, והתוצאה היא סרט דרמה רציני ומחויב על נושא טראשי. ניקולסון, שחקן שקל להאמין עליו כי הוא איש זאב גם במציאות, מככב בסרטו של מייק ניקולס, שמדגים כי הפתגם "אדם לאדם זאב" רלוונטי במיוחד בעולם ההוצאה לאור התחרותי של מנהטן. ניקולסון מוצא פתרון יצירתי כשהוא מפוטר מעבודתו ומוחלף בג'יימס ספיידר הצעיר והנאה יותר – הוא נושך אותו. מישל פייפר דופקת נוכחות כריזמטית גם היא, ולא מתחמקת מלהפוך לאשת זאב בעצמה, אם כי לא בסרט עצמו, אלא ברמיזה בשוט האחרון, לסיקוול שמעולם לא נעשה.
2000 - "Dog Soldiers"
יחידת קומנדו בריטית נמצאת במשימת אימונים בסקוטלנד כשהיא מותקפת על ידי להקת אנשי זאב ענקיים ומפחידים בסרט האימה האפקטיבי של ניל מרשל, הכוח העולה בתחום האימה הבריטית שאחראי גם ל-"Decent" המצוין מ-2005. השימוש הנרחב בנשק חם והאווירה הצבאית הם טוויסט מרענן כשלשם שינוי יש בסרט קורבנות שמסוגלים להילחם בחזרה במפלצות צמאות הדם. שלא כמו בסרטים האחרים ברשימה הצד האנושי ומעורר ההזדהות של אנשי הזאב כמעט ולא קיים אבל למרות האור הירוק שהעובדה הזו נותנת לחיסול שיטתי, חיות האדם מתגלות כיריבות הוגנות והסרט מסתיים בסופו של דבר בדו קרב אחד על אחד בין אחרון החיילים לאחרון אנשי הזאב. תענוג.



