לא שוברים שמירה

אם חשקה נפשכם בקומיקס שיש בו מעבר לגברים מגודלים בטייץ וכוחות על, ואם קריאת ספרי קומיקס כמו "מאוס" של ארט שפיגלמן ו"סאנדמן" של ניל גיימן, עוררה את חשדכם שיש בז'אנר הזה גם משהו מעבר, "watchmen" ("השומרים") הוא התשובה עבורכם. הרומן הגרפי, הנחשב ליצירה מורכבת, חכמה וקאנונית בתחום שעומדת בדרישות הסף הגבוהות ביותר. מי שהתאהב בקומיקס, בוודאי ניגש לצפות בעיבוד הקולנועי שלו עם חששות מסוימים אך בציפייה גדולה. התחושה בסיום הצפייה, מעורבת.

"השומרים" מתרחש בארצות הברית של שנות השמונים, במציאות אלטרנטיבית בה הופעתם הממשית של גיבורי-על מחופשים במהלך שנות החמישים הובילה לשינויים היסטוריים משמעותיים. ארה"ב ניצחה בזכותם במלחמת וייטנאם, ניקסון הפך לנשיא פופולרי שנבחר לכהונה שלישית, ובמקום הדטאנט והפרסטרויקה שהרגיעו את המלחמה הקרה, העולם עומד על סיפה של מלחמה גרעינית בין ברה"מ לארה"ב. במקביל, פעילותם של גיבורי העל הוצאה אל מחוץ לחוק בארה"ב, וחבורת "השומרים" – ד"ר מנהטן הבלתי-מנוצח ובעל היכולת לשלוט בחומר ובמרחב (בילי קרודופ), רורשך בעל הנטיות הפסיכוטיות (ג'קי ארל היילי), הקומיקאי בעל הנטיות האלימות (ג'פרי דין מורגן), אוזימנדיאס האיש החכם בעולם (מתיו גוד), ינשוף הלילה הפועל בחליפה מתוחכמת ובכלי טייס משוכלל (פטריק ווילסון) ועלמת המשי הלוחמת בפשע בחליפה סקסית (מלין אקרמן) – נאלצו לפרוש מפעילות או לפעול במחתרת. העולם והדמויות הפועלות בו אפלים ואלימים, כשהסגנון הכללי מזכיר את "האביר האפל" המטריד יותר מאשר את "ספיידרמן" החביב, אך הרבה יותר רדיקלי בתוכנו ובמסריו.

את "השומרים" ביים זאק סניידר, שהתפרסם בזכות הסרט "300", סרט שלמרות התנופה והברק הוויזואלי הניכרים בהם בוים, היה אחד הסרטים הצעקניים והשטחיים של השנים האחרונות. באותו האופן, האופן שבו ביים את "השומרים" יצר סרט בעל יכול משיכה לא מועטה מבחינה הגרפית (שהועתקה בקפדנות מרשימה מהקומיקס המקורי, יש לציין), אך כזה שמותיר תחושה שטחית וחלולה בסופו.

בין הבמאים קודמים עמם יצרה קשר ההפקה היו טרי גיליאם ("ברזיל", "12 קופים"), דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום", "המתאבק") ופול גרינגרס ("טיסה 93", "זהות כפולה"). מבין השלושה, טרי גיליאם הוא המופרע ביותר מהבחינה הויזואלית והעלילתית, ובמאי שלא חושש מאתגרים ומעיבודים קשים ומורכבים. למרות זאת, ולמרות הרקורד המגוון שלו, הוא טען שהקומיקס לא ניתן לעיבוד קולנועי רציני, וכי הוא מוכן לשקול את העבודה רק אם יהיה מדובר במיני-סדרה. זאק סניידר הוכיח שאכן ניתן לעבד את "השומרים" לסרט, לשמור על נאמנות לא מועטה לעלילה המקורית ואף לעיצוב הגרפי המקורי, ואף ליצור סרט קומיקס-אקשן ראוי לצפייה. עם זאת, בדרך הוא ויתר על הרבה סאב-טקסט, גווני ביניים וניואנסים, ונותר עם סרט שלא שונה בהרבה מרוב סרטי הקומיקס ההוליוודיים המוכרים לנו (רק יותר אלים).

מי שמכיר ואוהב את הקומיקס המקורי, והגיע עם ציפיות גבוהות לעיבוד הקולנועי, רבים הסיכויים שיתאכזב רק בשל כך. בראייה אובייקטיבית, קשה להאמין שמי שמצפה לסרט קומיקס אינטליגנטי בסגנון "האביר האפל" יבוא על סיפוקו, או מנגד, מי שמצפה לחגיגת אקשן בלי הפרעות עלילתיות או מחשבה יתרה, יצא מרוצה. למרות האקשן והוויזואליות המרתקת, מאחר והסיפור המקורי טומן בחובו אמירות אמנותיות, פוליטיות וחברתיות של ממש, יש להניח שהעיבוד הקולנועי הקליל והשטחי יותיר תחושה מסוימת של פספוס אצל הקהל כולו, בין אם הכיר את היצירה המקורית ובין אם לא.