חופשי זה לגמרי לבד

עם כל הכבוד לרומנטיקה מתקתקה, כולנו יודעים שזוגיות היא, לא פעם, עניין סבוך ומפוקפק, ואין זמן טוב יותר להיזכר בסרטים שהציגו אותה ככזו מאשר ולנטיינ'ס. אז כל מי שמתבאס מהרווקות וחולם על לבבות משוקולד ודובונים, מוזמן למסע אל הצד האפל של האהבה עם כמה מהצמדים הכושלים ביותר שנראו על המסך.

"מי מפחד מוירג'יניה וולף" (1966)

התעללות הדדית ושיטתית היא שם המשחק בסרטו הראשון של מייק ניקולס, מתקפה ארסית על מוסד הנישואין המבוססת על מחזהו המצליח של אדוארד אלבי. לא חייבים להתגרש כשנמאס מבן הזוג, אפשר גם להישאר ביחד ולסבול כפי שמוכיחים אליזבט טיילור וריצ'רד בארטון, שהיו נשואים פעמיים גם במציאות, בסרט היחידי בהיסטוריה שכל השחקנים ששיחקו בו היו מועמדים לאוסקר. כמות הרעל שיוצאת מפיהם של בני הזוג המרירים במהלך ערב אחד, כמו גם כמות האלכוהול שהם צורכים, יכולים להוציא את האוויר מהמפרשים של כל רומנטיקן.

"תינוקה של רוזמרי" (1968)

לכל מי שמתעצבנת מכך שבן זוגה חסר ההתחשבות לא שלח לה פרחים לכבוד ולנטיינ'ס דיי כדאי להציץ בסרט "תינוקה של רוזמרי" - בו משכיר ג'ון קאסוואטס את הרחם של אשתו לשטן תמורת הצלחה בקריירה - כדי להבין שיש דברים גרועים יותר. לא מדובר בדיוק בבעל המסור שמיה פארו העדינה והתמימה חלמה עליו. אין כמו סרט האימה הפרנואידי של רומן פולנסקי על מנת להוציא את החשק מזוגיות ומילדים. לא מומלץ לנשים הרות.

"קרמר נגד קרמר" (1979)

אם סצנות פרידה קורעות לב בין הורים לילדים הן מה שנדרש על מנת להיזכר בסכנות של חיי נישואין, "קרמר נגד קרמר" ללא ספק יעשה את העבודה. מריל סטריפ מבהירה לנו למה היא נחשבת לבכירת השחקניות בתפקיד רעייתו ההפכפכה של דסטין הופמן, יפה ומוצלחת מבחוץ אך לא יציבה מבפנים, ביצירת המופת של רוברט בנטון. הופמן משחק פרסומאי קרייריסט שמתמודד בהצלחה עם תפקיד האב החד הורי לאחר נטישתה המפתיעה של אשתו, רק על מנת לגלות שהוא עומד לאבד גם את בנו בעקבות משפט הגירושין. מעטים הסרטים שביקרו בצורה חריפה כל כך את מערכת המשפט האמריקאית, שמעבירה בסרט זה את החזקה על הילד להורה הלא נכון.

"מלחמת רוז ברוז" (1989)

סרט הגירושין האולטימטיבי מפנה את תשומת הלב לקורבנות נוספים של קריסת מוסד הנישואין – חיות המחמד. מומלץ לבדוק טוב טוב ממה עשוי הפטה במהלך גירושין מלוכלכים ואולי גם להרחיק את החתול מהחנייה. סרטו הטוב ביותר של דני דה ויטו כבמאי הפך להיות צפיית חובה עבור כל זוג ששוקל פרידה, ויש הממליצים לצפות בו גם לפני שעונדים את הטבעת על מנת להיווכח בסכנות האורבות בצד השני של החופה. מייקל דאגלס וקתלין טרנר מעלים ניצוצות בתפקיד זוג שמנסה להתגרש בקומדיה שחורה משחור.

"חטיפה נעימה" (1986)

ההופעה השנייה של דני דה ויטו ברשימה, הפעם כשחקן בקומדיה ההיסטרית של האחים צוקר, ממקמת אותו בתפקיד האנטיקרייסט של מוסד הנישואין. בסרט זה דה ויטו משחק גבר עשיר שאשתו, אותה הוא מתעב, נחטפת על ידי שני צעירים שלומיאלים בדיוק ביום שבו הוא תכנן לרצוח אותה. בעוד הוא מודה לאל על מזלו הטוב הוא מגלה שהחוטפים הם זוג חובבנים ושאין בכוונתם להרוג אף אחד. בט מידלר נותנת את אחד מתפקידיה הטובים ביותר כאשתו הלא אטרקטיבית והעשירה של דה ויטו, שמתחילה דיאטה בשבי על מנת להפיג את השעמום. ביל פולמן משעשע גם הוא בתפקיד המאהב של המאהבת של דני דה ויטו. המסר של הסרט לגבי זוגיות הוא חד וחלק – סבבה לגמרי, אבל לא עם דני דה ויטו.

"חלון פנורמי" (2008)

גם ב"אמריקן ביוטי" לא הפגין סם מנדס יותר מידי רחמים כלפי זוג הגיבורים הנשואים שעמדו במרכזו, אבל בעוד הסרט ההוא נגמר במסר אופטימי יחסית (אם כי מקאברי), ב"חלון פנורמי", הקשר של ליאונרדו דיקפריו וקייט ווינסלט הוא אסון במלוא מובן המילה. כנראה שהנישואין של מנדס לווינסלט במציאות גרמו לו להתפכח מהחלום הוורוד של זוגיות נטולת בעיות. שנים אחרי "טיטניק" חוזרים דיקפריו וווינסלט לשתף פעולה בתפקידים הפוכים מאלו שפרסמו אותם. הפרברים האמריקאים בשנות החמישים מעולם לא נראו קודרים כמו בדרמה מדכאת זו, המתארת איך זוג בורגני צעיר עושה ניסיון אחרון לברוח מהבינוניות שמאיימת לבלוע אותו, ונכשלים.

"עיניים גדולות" (1974)

ואי אפשר כמובן, לקנח, בלי נקודה ישראלית. הפיתויים אורבים לאורי זוהר בכל פינה בסרטו הלפני אחרון, בו הוא משחק את בני פורמן, מאמן כדורסל בוגדני במיוחד המתמודד עם ליבידו בלתי נשלט. לא קל להיות חילוני ונשוי, במיוחד כשטליה שפירא וסימה אליהו מענטזות בשטח. באופן אירוני זוהר ליהק לתפקיד אשתו את אשתו במציאות אליה זוהר, שנאלצת לספוג את הזוגיות הקלוקלת. גם המוסיקה המצוינת של מיקי גבריאלוב, הנוכחות הכריזמטית של אריק איינשטיין ואווירת הנוסטלגיה מחממת הלב לא מצליחות להסתיר את הביקורת הקשה על סגנון החיים של הגיבור, שאולי הובילה את זוהר בסופו של דבר אל המסלול בו בחר בשנותיו המאוחרות.