המתאבקים

"קאמבק" היא מילה גנרית שכמעט ואיבדה ממשמעותה ונשחקה מרוב שימוש. נדמה שהאשמה תלויה בעולם השואוביז שמאוהב בקאמבקים ומתהדר בכמה סיפורי לזרוס מפוארים של כוכבים שטיפסו בחזרה לפסגה אחרי שהות ממושכת בתהומות הנשייה. אבל תעשיית הבידור, בעיקר בהוליווד, אוהבת יותר מכל את הקאמבקים של אלו שהיא עצמה רמסה ברגל גסה כשסר חינם בעיניה. בשביל לקבל את מדליית הקאמבק אינך צריך להיעלם ולחזור, כל מה שאתה צריך הוא לעשות משהו שימשוך תשומת לב חיובית רצוי כזו שתסיט את עיניה מזו השלילית.

רוצה ביס, מיקי

עונת האוסקרים הנוכחית טומנת בחובה שני סיפורי קאמבק שהוליווד מתענגת עליהם כבר חודשים. מיקי רורק, שהפך מסמל סקס באייטיז לקריקטורה של עצמו בניינטיז עם הופעה מרטיטה בקליפ "גיבור" של אנריקה איגלסיאס ובעוד ים של זבלונים סוג ז', הוא יקיר התעשייה השנה עם הופעתו המרגשת בסרט "המתאבק". השחקן האקסצנטרי, שהסתבך בקטטות, היכה את אשתו לשעבר, שאיש לא רצה לשכור לעבודה וכמעט וסיכן את הפקת "המתאבק" שלא הצליחה לגייס מפיצים בגללו, מקבל כעת שבחים מקיר לקיר ויש לו סיכוי ממשי לפסלון.

למעשה, מיקי רורק תמיד היה שם. הבמאי רוברט רודריגז זכר את זה ושלף אותו לתפקיד הורס ב"עיר החטאים", אבל הקאמבק של רורק הוא לא יותר מהמצאה של מי שרוצים להאמין שהילד המלוכלך של האייטיז והזיין מ"סחלב פראי" הלך וקרצף מעצמו את כל מה שהוליווד שונאת כדי לחזור בגרסה משופרת עבור האקדמיה.

תסמונת דאוני ג'וניור

קאמבק הוא תיאור מגוחך אף יותר עבור חזרתו של רוברט דאוני ג'וניור, המועמד לאוסקר על תפקידו ב"רעם טרופי" וכיכב השנה בבלוקבסטר "איירון מן". דאוני, אחד השחקנים המוכשרים בדורו, היה האדם המושמץ ביותר בשואוביז בשנים בהן נאבק בהתמכרות לסמים קשים. הוא הפך לפאנץ' של כל בדיחה, "כוכב" על שער של כל צהובון נלוז ומשל מוסרי שמספרים לשחקנים צעירים בהוליווד – "רק שלא תגמרו כמו רוברט דאוני ג'וניור".

גיבור קומיקס אחד ודמות של לבן המשחק שחור הספיקו כדי להשכיח מהתקשורת הנשכנית את הביבים אליהם הורידה את דאוני וההספדים שסידרה לו מעל דפי הכרומו. כעת הוא מצוי בסטטוס של לא פחות מגיבור לאומי שהצליח להתגבר על מכשולי ענק בדרך חזרה לצמרת.

פטנט על שם טרבולטה

גם ג'ון טרבולטה יכול לספר דבר או שניים על חווית הקאמבק שלהם. טרבולטה, החתיך של "שגעון המוזיקה" ו"גריז", בילה את שנות השמונים ותחילת התשעים בתור השחקן עם הכי הרבה סרטים מיותרים ברזומה שלו. הוא כלל לא נעלם, רק נמחק מהתודעה. אפילו ב"תראו מי מדבר" זכה טרבולטה ללעג על כך שתינוק בדיבובו של ברוס וויליס גנב לו את ההצגה.

אלא שקוונטין טרנטינו וסרט קטן בשם "ספרות זולה" הצליחו לתת לטרבולטה ג'וב אחד שנכנס לפנתיאון של הקולנוע כדי להפוך את הקערה על פיה. הסרטים הבינוניים בהם הופיע לפני ואחרי הדמות של וינסנט וגה נסלחים בקלות רבה יותר כשאתה קאלט.

תסמכו על הוליווד שרק מחכה לאיזה פפראצי אפל של דאוני עושה קוק באיזה תא שירותים או של רורק מסתבך בקטטה עם אסיסטנט חסר ישע על מנת שתוכל לצקצק בלשונה על השפל המוסרי אליו הגיעו ואז לקבור אותם בפסלונים כשסקורסזה ילהק אותם.