אל תקחו דוגמה

קווין סמית, במאי אמריקאי בן 38, עשה דרך קולנועית ארוכה למדי רק על מנת לחזור ולבוסס בבדיחות נוזלי גוף בסרטו החדש, "זאק ומירי עושים פורנו". הקריירה המוערכת יתר-על-המידה שלו החלה בשיאה של תקופת הקולנוע האמריקאי העצמאי של שנות התשעים, אליה פרץ כמטאור. באותה תקופה, רווחי סרטי האולפנים הגדולים היו בירידה מתמדת, בעוד סרטים עצמאיים וקטנים, שבוימו על ידי במאים אלמונים וצעירים והופקו על ידי חברות חדשות וחצופות , הראו עליה מפתיעה. הדבר האופנתי ביותר היה לביים סרט אמיתי, מתוך ה"מציאות" (מונח מאוד יחסי, כפי שאנו כבר יודעים ומבינים בעידן הפוסט-מודרני) בתקציב של גרוש וחצי בחצר האחורית של בית מתפורר משכונת הילדות שלך.

במקביל לסרטיהם של במאים מוכשרים כמו קוונטין טרנטינו, וס אנדרסן ופול תומאס אנדרסון , צצה לה ב-1994 קומדיית פרברית בשחור לבן בשם "מוכרים בלבד". הסרט, שצולם בתקציב של 27,575 דולר מתרחש למעשה כולו בתוך צמד חנויות שכנות בפרבר בניו-ג'רזי (המדינה האמריקאית האפרורית בה ממוקמים רוב סרטיו של סמית'), ומספר על שני המוכרים באותן חנויות, מינימרקט וחנות וידאו. הסרט זכה לפופולריות ולחוזה הפצה גדול לאחר שהוקרן בפסטיבל סאנדאנס הצעיר והרענן (באותה העת), כקומדיה רומנטית שמכילה בדיחות ועלילה שהעזו לעסוק בסמים ובמין וולגרי באופן שנחשב טאבו עד אותה העת.

מהחצר האחורית לקניון

"מוכרים בלבד" עשה היסטוריה לאחר שהכניס 3 מיליון דולר בהקרנות מסחריות (זו אמנם טיפה בים עבור בלוקבסטר הוליוודי, אבל ביחס להשקעה הזערורית זה הישג לא קטן), והפך לסמל ולתקווה בעיניהם של מיליוני סטודנטים מוכשרים-למחצה לקולנוע מאותו יום והלאה. הלאה בהמשך הדרך, סמית' הצעיר סחט את הלימון הצנום עד תומו, והפיק חוברות קומיקס, סדרת אנימציה וסרט המשך על בסיס סרטו הראשון. עוד לפני לעומת זאת,לאחר הוכתר כתקווה הלבנה החדשה של הקומדיה האמריקאית, והמשיך מיד הלאה לסרטו הבא, "עכברי הקניון". הסרט נעשה בסגנון ובהומור של "מוכרים בלבד", וסיפר על חבורת לוזרים דומה לגיבורי סרטו הקודם, אלא שבמקום חנויות שכונתיות, אלו הסתובבו בקניון המקומי הישנוני. למרות שלא היה יצירת מופת, היה מעט חביב יותר מקודמו, והכיל דוגמאות רבות להומור הקווין סמית'י.

רודפים אחרי הוליווד

הסרט נכשל בקופות, ולמרות שהופק בתקציב של ששה מילון דולר, עשה כמיליון דולר פחות מקודמו המפורסם. מעניין שאחת הסיבות בה תלו רבים את הכישלון הייתה שני השחקנים האלמונים שכיכבו בו: בן אפלק וג'ייסון לי, שזה היה סרטם הראשון בתפקיד מרכזי. הכישלון לא מנע מסמית' לביים סרט שלישי, "לרדוף אחרי איימי", שלמרבה הפלא הפתיע ונחשב עד היום לטוב ביותר בקריירה של סמית'. בסרט, שהיה קצת פחות קומדיה ילדותית וקצת יותר סרט על יחסי גבר ואישה, כיכב שוב פעם בן אפלק (חבר קרוב של סמית'), הפעם מיד לאחר שזכה לתהילת עולם ובאוסקר בעקבות "סיפורו של וויל האנטינג". בסרט אהובתו של אפלק הסטרייט, איימי, היא לסבית בלתי מושגת והתהליך הרגשי שעובר הגיבור הוכיח שסמית' מסוגל דווקא לגעת ברבדים עמוקים יותר. אם תראו רק סרט אחד של קווין סמית' בחייכם, דאגו שיהיה "לרדוף אחרי איימי".

דוגמה חיובית?

לפתע זכה סמית' להכנסות רבות ולביקורות מהללות וזה היה הזמן להיכנס לליגת העל ולביים סרט ראשון בתקציב הוליוודי אמיתי, "דוגמה". מטרתו המוצהרת הייתה לזעזע כמה שיותר, באמצעות עקיצות, בדיחות וחילולי קודש המופנים כלפי הדת הקתולית. בקצרה, הסיפור מספר על שני מלאכים שגורשו מגן העדן ורוצים להשמיד את העולם (בן אפלק ומאט דיימון), בעוד אלוהים (אלניס מוריסט) שרוי בתרדמת וזקוק להמתת חסד בשביל למנוע את המתרחש, ומי שנבחרה לעשות את המשימה הקדושה היא אם חד-הורית העובדת כאחות במרפאת הפלות. שני אביריה הנאמנים הם כוכבי המשנה הקבועים של סמית' ג'יי (ג'ייסון מיוז) ובוב השקט (אותו משחק קווין סמית' בעצמו).

הגיבורים האמיתיים

אחרי הצלחת "דוגמה", לא מעט בזכות צמד כוכבי המשנה, סמית' ביים סרט הוליוודי נוסף,כשהפעם, הסייד-קיקס הקבועים הושמו במרכז. "ג'יי ובוב השקט מכים שנית" מספר על כך ששני הכוכבים מגלים שהפכו לדמויות מרכזיות בהפקה הוליוודית מפוקפקת, ויוצאים במסע מחוף אל חוף (ניו-ג'רזי אל לוס אנג'לס), על מנת לעצור את הזוועה, או לפחות לקבל תשלום נאה תמורת השימוש בדמויותיהם. הסרט שיחק על אותו כרטיס של קודמיו, וזכה להצלחה דומה לזו של "דוגמה". עם זאת, בעוד "דוגמה" היה מקורי ומשעשע למדי, "ג'יי ובוב השקט" כבר היה רצף של בדיחות לא ממש מצחיקות. יחד עם מותו כל רוב הקולנוע העצמאי האמריקאי בשנות האלפיים, ניתן לראות איך גם קווין סמית' הפך גם הוא לעוד במאי הוליוודי שגרתי המנסה למחזר את הצלחת נעוריו.

גם בניפר לא עזרו

לאחר הצלחה צנועה זו, סרטו הבא של סמית היה אחד הכישלונות הקולנועיים הגדולים של השנים האחרונות, גם בקופות וגם בעמודי הביקורת. ב"ג'רסי גירל" חזר סמית' לשתף עם פעולה עם בן אפלק, שהפעם שיחק בתפקיד אביה האלמן של תינוקת שאמה (ג'ניפר לופז) מתה בלידתה, ודרך ההתמודדות עם גידול הקטנה הופך מוורקו-הוליק מריר לאב ואזרח למופת. הסרט זכה לשלוש מועמדויות לפרס ה"ראזי" הידוע-לשמצה, המוענק לסרטים הגרועים של השנה. על הכוונת היו בן אפלק כשחקן ראשי, ג'ניפר לופז כשחקנית משנה, ושניהם גם יחד כמועמדים לזוג הקולנועי הגרוע של השנה.

לאחר הכשלון, סמית' כנראה החליט שוב ללכת על בטוח, ולמחזר פעם נוספת את ההצלחה המשמעותית הראשונית של קריירה. התוצאה: "מוכרים בלבד 2". הסרט חוזר אל חייהם של גיבורי סרטו הראשון עשור לאחר ההתרחשויות, כשהפעם זירת הפעולה היא מסעדת מזון מהיר אפרורית (אבל מצולמת בצבע). הסרט דומה לכל לקודמו, פרט לכך שמה שהיה מרענן ומקורי ב-1994, נראה לעוס ומשומש בשנת 2006.

ברגעי משבר - פנה לפורנו

עתה, שנת 2008, מנסה סמית' את מזלו שוב, עם "זאק ומירי עושים פורנו". השינוי הבולט בין סרטיו הקודמים לנוכחי הוא צוות השחקנים, שלמרות נוכחות כוכבי משנה מהעבר, כוכביו נראים כאילו יצא דווקא מאחד מסרטיו של מלך הקומדיה הנוכחי של הוליווד, והאדם שקווין סמית' היה מאוד רוצה להיות כמותו, ג'אד אפטאו (שעושה דברים דומים לסמית', רק עם מעט יותר כשרון, רגישות והומור אינטליגנטי). למרות שינוי הקאסט, פורמולת גסות הרוח ונוזלי הגוף על רקע סיפור רומנטי ילדותי ופשטני לא עברה שינוי. מצד שני, אם אהבתם את סמית' עד כה, אין שום סיבה שבעולם שזה יפריע לכם דווקא הפעם.