הנסיכה והעדשה

ה"דוכסית", מלודרמה היסטורית חדשה בכיכובה של קיירה נייטלי ("שודדי הקריביים"), מזכירה באופן חשוד למדי שתי מלודרמות תקופתיות אחרות מהשנים האחרונות, "מארי אנטואנט" (2006, בבימויה של סופיה קופולה) ו"נערת בוליין האחרת" (2008). בשלושת המקרים מדובר בסיפור היסטורי המבוסס לכאורה על דמות נשית מציאותית, הנאבקת בחיי נישואין לבעל בעייתי. אם לנסח זאת באופן ברוח הסרט: נישואי כפייה מייאשים, המונעים ממנה לבטא את אישיותה ותשוקתה המבקשים לפרוץ החוצה. אם הסופרלטיב הנ"ל ריגש אתכם, ואם אהבתם את המלודרמות התקופתיות הדומות הקודמות – אנא, אל תקראו הלאה. לכו אל הסרט, הנאתכם מובטחת. אך אם נדמה לכם שמדובר בסצנריו מעט מוגזם ומלאכותי, כמו גם מתקפת הסרטים התקופתיים על סבלה של הנשיות הכלואה (לרוב במחוך), אתם עשויים להבין את הבעייתיות הטמונה בסרט.

הדמות האמיתית שעל חייה מבוסס "הדוכסית" היא הדוכסית ג'ורג'ינה קוונדיש, בת המאה ה-18 (קירה נייטלי). הסרט נפתח עם נישואיה לדוכס מדבונשייר (רייף פיינס), לו נישאה בגיל 17, ומספר את סיפור חיי הנישואין הקשים של השניים. בעוד דמותה של הדוכסית מצויירת כמלאת תאוות חיים, סקרנות ועניין, הדוכס חסר רגש ותשוקה באופן כמעט בלתי אנושי, דבר המוביל גם אותה וגם אותו לאומללות, ולחיפוש נחמה בזרועות זרים. באותה תקופה לדוכס הייתה זו זכות כמעט מובנת מאליה לקחת לו מאהבות, אך בכל הנוגע לאשתו היה מדובר בסקנדל, והיא הסתכנה בעונשים חברתיים ומשפחתיים חמורים.

הסרט עשוי היה להיות מלודרמה סבירה, במיוחד לאור יכולות המשחק המרשימות של פיינס (כהרגלו) ושל נייטלי. עם זאת, הוא סובל מכך שבעוד התלבושות ותפאורה נראו כאילו הגיעו היישר מהמאה ה-18, הגיבורה מחזיקה בתודעה ובתפישת עולם של בת המאה ה-21 (בדומה ל"מארי אנטואנט" ול"נערת בוליין האחרת"). אין ספק שנשות אנגליה של המאה ה-18 חיו במעמד ובחברה בהן היחס לאשה היה שונה באופן עמוק וקשה מזה של ימינו, אך באותה המידה, קשה לתאר אישה בת התקופה בעלת תודעה פמיניסטית ודמוקרטית מודרנית. גם הוגי הדעות המתקדמים ביותר של התקופה היו שייכים לזמנם ולתרבותם, כך שקל וחומר שאשת חברה, משכילה ככל שתהיה, לא תאמר דברים בסגנון "זכותם של כל גבר ואשה להצביע". כל אמירה או מחווה בסגנון גורמים לסרט להיראות בלתי אמין, וחבל, מאחר והם בלתי נחוצים לחלוטין להדגשת המצב הקשה של הנשים בתקופה.

בעיה נוספת שמונעת מהסרט לפרוץ את מחוך השטחיות הקשורה לרמיזות הבלתי נלאות וחסרות השחר לדמיון בין הדוכסית לנסיכה דיאנה. הדוכסית האמיתית היא אמנם אחת מאבותיה הקדומים של אותה דיאנה ספנסר, אבל הנסיון לקשור עלילתית בין השתיים הוא סנסציוני ורכילותי. לאחר הצפייה בטריילר, ניתן להאמין שזהו תעלול שיווקי בלבד, ושהסרט עצמו יימנע מהשוואות מגושמות כאלו. עם זאת, הסרט דווקא משופע בהן: למשל, בדמויות של אמני רישום הרודפים אחרי הדוכסית לכל אירוע חברתי כשבידם גליון קלף ונוצה טבולה בדיו, משל היו פפראצי בני המאה ה-18. נוכחותם בסרט כל כך מודגשת שאנו כמעט מצפים שבסוף הסרט הדוכסית תרכב בכרכרת ספורט בלוויית מאהבה אל מותה, כשלגיון של אמני רישום שוקדים על רישום דמותה תוך כדי רדיפה אחריה על גבי סוסי מירוץ. למען האמת, חבל שלא הייתה סצנה כזו. היא הייתה משדרגת את הסרט בגדול.

"הדוכסית"