4.5 כוחות סוס

כמו קאובוי זקן שנותר ללא מים בין הגבעות הלוהטות של "עמק המוות" שבמדבר המוחאבה בקולוראדו, ז'אנר המערבון מסרב לגווע. בכל פעם שהנשרים החגים מסביב לראשו מקטינים את רדיוס המעגל, מרים המערבון קמוט הפנים את אקדח הקולט הישן שלו, דורך אותו באגודלו ויורה באחד מאוכלי הנבלות שהעז להנמיך עוף. הנשרים מתרחקים, המערבון ממשיך לרכב לאיטו לקראת באר המים הבאה, והמסורת ממשיכה הלאה. המערבון היה אחד הז'אנרים הקולנועיים הראשונים הניתנים לאבחנה, לאחר שהסרט הקצר "שוד הרכבת הגדול" יצא לאקרנים בשנת 1903.

מאז ועד היום הוא ידע גלגולים רבים, החל ב"מרכבת הדואר" (1939) הקלאסי בכיכובו של ג'ון ויין; דרך "בצהרי היום" (1952) החתרני ו"הטוב, הרע והמכוער" (1966) האופראי; ועד "בלתי נסלח" (1992) הפוסט-מערבוני של קלינט איסטווד. לאחרונה, עם הצלחתו לאחרונה של "3:10 ליומה", ואחרי שנים של תרדמת חוזר למסך המערבון הקלאסי. מאחר ולא סבלתי את "3:10 ליומה" די חששתי מ"אפלוסה", מערבון חדש בבימויו ובכיכובו של אד האריס. מה רבה הייתה שמחתי, כשציפיותי התבדו, וגיליתי שמדובר במערבון אינטליגנטי ומשובח, המכבד את צופיו ואת העשור בו הם צופים בו.

"אפלוסה" קרוי על שם ספר מצליח שיצא לפני כמה שנים, שקרוי בתורו על שם העיירה המאובקת שבה מתרחשת עלילתו. גיבוריה של זו הם וירג'יל קול (אד האריס) ואוורט היץ' (ויגו מורטנסון), מצד אנשי חוק להשכיר שמגיעים לאפלוסה לאחר שהמרשל הקודם שלה ועוזריו נרצחו ע"י האיש העשיר והבריון המקומי, רנדל בראג (ג'רמי איירונס). וירג'יל ואוורט הם לא זרים לאקדח ולמקצוע, ומציבים כתנאי לשכירתם חתימה על הסכם שבו הם מקבלים שלטון ללא מצרים, למעשה על העיירה. העניינים מסתבכים כשמגיעה לעיירה עלמה נאה, אליסון פרנץ' (רנה זלווגר), ומפילה בקסמיה את וירג'יל הקשוח והגס.

.
אד האריס, שחקן ותיק ומוערך, זכה לשבחים רביםבניסיונו הראשון כבמאי, בסרט "פולוק" (2000), בו גם כיכב בדמותו של הצייר הידוע בשנות ה-50. הוא המתין 8 שנים עד ליציאת סרטו הבא, "אפלוסה", ונראה שהיה שווה לחכות. אחד הדברים שהופכים את "אפלוסה" לסרט כל כך לא שגרתי, הוא הקצב המיוחד בו הוא מתקדם. את אותו הסיפור בדיוק ניתן היה לספר בסרט אקשן, בו שיא אחד מוביל למשנהו עד הסוף בו כל הקצוות מתחברים, אך האריס בוחר לעשות זאת אחרת. הסרט מתחיל כמערבון שגרתי לחלוטין, אך אט אט, כמעט בלי שנשים לב, מטפטפות לתוכו טיפות של צבעים וטעמים אחרים; נגיעות קומיות, חברות אמיצה שם, הרהורים קיומיים ומשולש רומנטי מעניין לקראת הסוף. לפעמים נדמה שהבמאי והסרט איבדו את דרכם, אך כמה רגעים אחרי כן, ניתן להבין שהם דווקא הובילו אותנו בדיוק לאן שרצו שנגיע. בסופו של דבר, אל דאגה, כמצופנה מהז'אנר, האקשן קיים, ואף באיכות משובחת מהרגיל. הסרט גם מעניק לנו מבט מעניין ומקורי על יחסי גברים נשים, על חברות בין גברים ועל נאמנות, באופן שלא פגשנו בו עד כה במערבון.

פרט לקאסט המוכשר, לבמאי מסייעים גם הצוות הויזואלי, עם צילומים רבי הוד כמצופה, ועיצוב אמנותי קפדני ומדויק, שנותן תחושה שכל אחד מהאביזרים, החל באקדח וכלה בשמשות המסבאה, הגיעו היישר מהמאה ה-19. תחת שרביט ניצוח אחר הסרט היה יכול להיראות כמו סלט שלא ברור מהם מרכיביו, אבל האריס מצליח להפוך ביד הבמאי הבוטחת שלו, ובסיוע שחקניו, להפוך את כל המרכיבים הרבים והסותרים למערבון מהטובים שנראו בזמן האחרון.

"אפלוסה"