נשיא ותהני

אם יש מישהו שהאמריקאים רוצים להעריץ, זה את הנשיא שלהם. "להעריץ" - שורש ע.ר.צ. ממש כמו "עריץ" ו"עריצות". קשה שלא לייחס לכך חשיבות. ארצות הברית היא אמנם דמוקרטיה למופת, ממש כמו בריטניה, איטליה או ישראל, אבל שיטת הממשל בה שונה באופן מהותי מזו של מרבית הדמוקרטיות בעולם; היא שיטה נשיאותית. בניגוד לשיטה הפרלמנטרית, בה העם בוחר את נציגיו ואלו יוצרים פרלמנט צבעוני ומגוון שבוחר את הממשלה, שתהיה תלויה בו לאורך כל כהונתה, בשיטה הנשיאותית הנשיא הוא במובן מסוים סוג של עריץ. הוא לא תלוי בהחלטות ממשלתיות משותפות, הוא לא תלוי באמון הפרלמנט, ולהדיח אותו מתפקידו זה כמעט חילול קודש. קיימים כמה איזונים ובלמים, ויש רשויות מחוקקת ושופטת נפרדות, אבל תכל'ס, יש בקודקוד בן אנוש יחיד ובודד שמחליט מה שבא לו. לכן, כשהאמריקאים בוחרים בנשיא, הם בוחרים למעשה בדמות אב לאומית . לכן קל להבין את כמות הנשיאים הקולנועיים הדמיוניים בהם התברכה הוליווד במהלך השנים, ואת ההירואיות המופגנת של רבים מהם. אם כבר אבא, אז שיהיה גיבור.

עם רגל אחת בחוץ

דוגמה מעט פחות הירואית לפנטזיה ניתן למצוא בסרט הקולנוע הטרי ביותר שנשיא ארה"ב עומד במרכזו, "W" (2008) של אוליבר סטון. הסרט עוסק בחייו של מיסטר פרזידנט ג'ורג' וו. בוש, אחד הנשיאים הפחות פופולריים ב-232 שנותיה של הרפובליקה. הסרט עלה לאקרנים בארה"ב ממש בשבוע שעבר, אך למרות עונת הבחירות הוא זוכה להצלחה קופתית צנועה בלבד, ולביקורות פושרות ביותר אולי בגלל שבוש הוא החדשות של אתמול וכבר לא באמת מעניין אף אחד וייתכן שהסיבה נעוצה בכך ששבענו מטיפשותו. עם זאת, הוא מצליח לעורר לא מעט מחלוקת, והטריילרים שלו עושים את העבודה.

האן סולו לנשיאות

כמובן שהוליווד שופעת לא רק דמויות של נשיאים ריאליסטיים. יש גם כמה שנוצרו כפנטזיות פרועות של תסריטאים בעלי דמיון פורה במיוחד. הריסון פורד, למשל, היה נשיא אמריקאי שלא רק ידע להנהיג, הוא גם ידע להרביץ. הטרוריסטים הזדוניים מהסרט "אייר פורס 1" (1997) לא ידעו עם מי יש להם עסק כשהם חטפו את מטוסו של פרזידנט ג'יימס מרשל, ועוד העזו לעשות זאת כשאשתו ובתו איתו. זה די מוזר, כי לאור התכנון הרב שהם השקיעו בתכנית החטיפה, אם הם רק היו טורחים לקחת מהוידאומט את "אינדיאנה ג'ונס" או את "מלחמת הכוכבים", הם היו מבינים שנכון להם סוף מכאיב ועגום. אף אחד לא מתעסק עם הריסון פורד ויוצא מזה בחתיכה אחד. מי עוד יכול להעביר חקיקה, להשכין שלום במזרח התיכון ולפצפץ טרוריסטים בו זמנית?

אחיי האמריקאים, בוא נחסל כמה חייזרים

בקטגוריית הנשיאים שלא רק מנהיגים, אלא גם נלחמים, זכור לטוב במיוחד ביל פולמן בתור הנשיא תומאס ג'. וויטמור בסרט "היום השלישי" (1996). נשיא שלא הסתפק בהובלת המין האנושי למלחמת מעטים מול רבים כנגד צי חלליות עמוס בחייזרים מפלצתיים, הוא גם נכנס למטוס קרב והוביל את הטייסת לקרב עם החייזרים בכבודו ובעצמו. אבל לפני כן, הוא אפילו מצא זמן לשאת את אחד הנאומים הפטריוטיים והמלודרמטיים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע- ובכלל.

הבית הלבן הופך לקן הקוקיה

פולמן לא היה הנשיא האמריקאי הקולנועי היחיד שנאלץ להתמודד עם פלישת חייזרים. מסתבר שכמעט תמיד כשחייזרים מחליטים לכבוש את כדור הארץ (ומשום מה זו כמעט תמיד התכנית הזדונית שלהם) נשיא ארה"ב הוא הגיבור שיתייצב מולם ויגן על האומה והגלקסיה. באותה שנה ממש ג'ק ניקולסון גילם את הנשיא ג'יימס דייל בקומדיה "הפלישה ממאדים" (1996), אבל היה ההיפך הגמור מהדוגמה והמופת הנאצלים שהציב פולמן. לא רק שהוא היה כשלון מביך בכל תחום אפשרי אל מול החייזרים הפולשים - חבורת גמדים מרושעים עם חוש הומור מעוות- הוא גם חזה במו עיניו בכיבוש והשמדת כדור הארץ על ידם בלי שום יכולת לעשות משהו בנידון.

ראו את הנולד

באופן ההולם את המתרחש בבית הלבן במציאות, כמעט כל הנשיאים הקולנועיים היו גברים לבנים מזדקנים. עם זאת, בניגוד למציאות (לפחות המציאות שאנו מכירים עד ה-4/11/2008), היו גם כמה יוצאי דופן. ב"אייר פורס 1", הייתה לנו נשיאה (לפחות לשעה ומשהו) בדמותה של גלן קלוז על תקן סגניתו של פורד, שלקחה פיקוד על העניינים בעוד הוא מרסק לטרוריסטים את מפרקת. נראה את שרה פיילין עומדת בלחץ הזה.

בסרט "פגיעה קטלנית" (1998) היה לנו אפילו נשיא שחור. היה צריך סרט מדע בדיוני בשביל לעשות זאת, אבל מורגן פרימן (תודו שזה תפור עליו) גילם את הנשיא טום בק, מנהיגו שחור העור של העולם החופשי המתמודד בגאון עם איום של פגיעת אסטרואיד ענק בכדור הארץ. פרימן, השחור שהלבנים אוהבים לאהוב, הוא הבחירה הטבעית לתפקיד.

מה שעד כה היה שמור לתחום האסקפיזם הקולנועי, כמו בחירתם של אישה לסגנית נשיא או של גב שחור לנשיא, קיבל ממשות ואחיזה במציאות במערכת הבחירות האחרונה. אחת משתי האפשרויות תהפוך למציאות בעוד כמה ימים וצריך רק לקוות שצי חלליות החייזרים, הטרוריסטים החמושים בנשק גרעיני או האסטרואידים הסוררים יישארו רק על הצלולואיד. המועמד שייבחר יהיה עסוק מדי בלעשות סדר בבלאגן של שמונה שנות בוש.

לסיום קבלו הצצה הומוריסטית למה שעשוי להפוך למציאות - שרה פיילין בבית הלבן. ספוקי.

ארצות הברית בוחרת