שיר אשיר בסרט

משני צדי המתרס: השד העדתי יוצא מהבקבוק

גריז (1978)

הסיפור הקלאסי של החננה הפריד מנית שמאוהבת בערס המתלהב קיבל טיפול מסור בידיהם של אוליביה ניוטון ג'ון וג'ון טרבולטה. על אף העלילה הצפויה והמשחק הגמלוני משהו, מדובר באסקפיזם פיפטיז מהזן המהנה ביותר. אנחנו עוקבים אחרי דני זוקו, שנאבק לשמור על המוניטין בעודו מאוהב עד כלות בסנדי הנאיבית שלו בעוד היא נואשת להשתלב אך מנסה לשמור על עצמה. השירים, ברוח התקופה, הם נצחיים ומהנים עד היום וסצנת המייק-אובר של סנדי בסצנה האחרונה יכולה לעשות בית ספר לאורנה דץ. ככה עושים מהפך!

סיפור הפרברים (1961)

סיפור אהבה בלתי אפשרי עם גוונים מעט אפלים יותר, הוא "סיפור הפרברים". מחזהו של וויליאם שייקספיר, "רומיאו ויוליה" מקבל פן חברתי-עדתי כשטוני ומריה נפגשים, הניצוצות עפים, אך השניים מגלים לדאבונם שיריבות בין כנופיות רחוב – שטוני שייך לאת מהן ואחיה של מריה לשניה – מאיימת על אהבתם. נטלי ווד, הורסת בתפקיד מריה, ולמרות שהיא לא באמת היספנית והיא לא באמת זו היא ששרה בסרט, מעולם לא ראינו מישהו עושה עם השפתיים בצורה כל כך מוצלחת ומיוסרת. המוזיקה של לאונרד&ברנשטיין ביחד עם כמה קטעי ריקוד בלתי נשכחים, הפכה את המחזמר ללהיט שרץ עד היום בהצלחה מטורפת על במות ברחבי העולם והנפיק להיטים כמו "אמריקה", "מריה" ועוד. הסצנה בה שתי הכנופיות היריבות "השארקס" וה"ג'טס" מופיעות לריקוד משותף ברחובות העיר המדממת היא פיסת היסטוריה קולנועית.

האלטרנטיביים: מה הכיף בללכת בתלם?

מופע הקולנוע של רוקי (1975)

מה קורה כשזוג חננות שהתארס לאחרונה נתקעים עם מכוניתם בדרך צדדית באזור הכפרי של אוהיו? הם הולכים לחפש עזרה. בכל זאת, מדובר בעידן שלפני הסלולר. השניים (סוזן סרנדון ובארי בוסטוויק) מתדפקים על דלתה של טירה מסתורית שבעליה הוא הטרנסקסואל הכי קול בתולדות הקולנוע - ד"ר פרנק נ. פורטר. (טים קארי) הצמד נשאב לעולם הביזאר של הדוקטור הדו-מיני שמלא בחתיכי המחמד של הד"ר, באחד ריף-ראף (העוזר הבלתי נשכח) וברוק’נרול מענג שממשיך למלא בית קולנוע וסינמטקים באישון לילה עד היום.

הסרט הפך את סרנדון לסמל סקס בינלאומי והעז להראות שגבר בביריות וגרביוני תחרה זה לא משהו לפחד ממנו, אלא לסגוד לו.

שיער (1979)

הוא מדבר על שלום, אהבה ומחאה. על השלכת דעות קדומות קיבינמט ובעיקר על אחווה אנושית. אם אפשר על הדרך גם חשיש ומכנסי פדלפון מגניבות, אז מה טוב. אנחנו עוקבים אחרי קלוד התמים שעוזב את החווה באוקלהומה ומגיע לניו יורק ליומיים של סיור אתרים לפני שעליו להתייצב בבקו"ם- הדוד סם וויאטנם מחכים לו. קלוד (ג'ון סבאג') לא יודע שעומדות לעבור עליו 48 שעות שישנו את חייו. הוא פוגש חבורת היפים עליזה ומשוחררת אותה מוביל ברגר (טריט וויליאמס) הפרוע ששם זין על הכל ועל כולם ומגדל שיער כאיל אין מחר. החברים עמוסי הכימיקלים לוקחים את ידידם החדש יד ביד, עושים לו גוד-טיים במובן הכי מילולי של המילה ופותחים את עולמו הצר לנקודת מבט חדשה. "עידן הדלי", "תנו לשמש" ועוד להיטים בלתי נשכחים במחזמר שלא מפסיק להיות רלוונטי אף פעם – כי מלחמות יש תמיד.

היתומים: כי חשוב להתחשל בגיל צעיר

אוליבר (1968)

כולם מכירים את סיפורו של אוליבר טוויסט היתום המתוק שקיבל חיים בספרו של צ'רלס דיקנס ומאז חזר בכמה גלגולים קולנועיים. ב-1968 זכה הרומן של דיקנס לאדפטציה מוזיקלית מענגת בה אנחנו עוקבים אחרי אוליבר המנסה לברוח מעליבות חייו, ומצטרף לכנופיית כייסי רחוב צעירים. למרות שמדובר במיוזיקל, העיבוד נשאר נאמן מאוד למקור ולא חוטא באובר-סנטימנטליות או הוליוודיות. הסרט הפתיע וזכה ב-5 פרסי אוסקר (כולל הפרס לסרט הטוב ביותר). הגרסאות שיצאו ב-1948 (בכיכובו של אלק גינס כפייגין) וזו של רומן פולנסקי ב-2005, ראויות בהחלט, אך לא משתוות לזו המוזיקלית.

אנני (1982)

כמו אוליבר, גם אנני זכתה לגרסאות אין ספור, אבל זו מ-1982 היא לבטח הטובה ביותר. אנני היא יתומה ג'ינג'ית חמודה המתגוררת בבית יתומים בו מעבידים את הילדים עד אובדן כוחות. מנהלת בית היתומים, כב' הניגן (קרול ברנט) היא אישה מרשעת ואכזרית וביחד עם רוסטר הניגן (טים קארי- כן, הטרנסקסואל) היא מחליטה לנצל את היתומים הרכים כדי לעשות כמה שיותר כסף. אבל הסיפור שלנו הוא על אנני, שמאמינה ש"השמש תזרח מחר" ומוצאת בית חם ואהבה אצל המיליונר אוליבר וורבאקס (אלברט פיני). המשחק של הקאסט כולו משובח, השירים מדבקים, הסיום מענג והסרט מחזיר לכולנו את האמון באנשים ובאהבה. את אנני, אגב, גילמה השחקנית איילין קווין. כל היודע דבר על מקום הימצאה מבקש ליצור קשר עם הרשויות.

מזחל לפרפר: למה להיות משרתת כשאפשר להתחתן עם הבוס

צלילי המוזיקה (1965)

מריה הנזירה המתוקה (ג'ולי אנדרוז) בעלת קול הפעמונים לא ממש יודעת מה הכיוון שלה בחיים ובמקום לנסוע להודו, היא מעדיפה לרוץ על גבעות זלצבורג ולשיר במלוא הגרון. הכל משתנה כשהיא נשכרת כאומנת לשבעת ילדיו של קפטן פון-טראמפ המסוקס (כריסטופר פלאמר). הילדים מתאהבים בה, ואחר כך גם אביהם שאת ליבו היא מצליחה להמיס. העלילה מסופרת על רקע עליית הנאציזם באוסטריה, אבל בסרט של דיסני, גם הרגעים היותר מלחיצים (בהם בורחת המשפחה מציפורני הנאצים), לא באמת מפחידים – כי אנחנו יודעים שהסוף יהיה טוב. מעבר לשירים הבלתי נשכחים, כמו "איך פותרים בעיה כמו מריה", "אדלווייס", "שיר הדו-רה-מי" ועוד רבים, אנחנו תמיד אוהבים לראות את הברווזון הגמלוני הופך לברבור. במקרה הזה – הנזירה הפכה לאשת הקפטן. אודרי הפבורן, עשתה את זה יותר טוב.

גבירתי הנאווה (1964)

ג'ולי אנדרוז, הייתה אמורה לככב בתפקיד אלייזה דוליטל מוכרת הפרחים הקוקנית שזוכה לשדרוג וטיפול עשרת אלפים מפרופ' היגינס המתנשא. אבל לבסוף הייתה זו אודרי הפבורן שזכתה בג'וב הנחשק בסרט המתבסס על מחזהו של ג'ורג' ברנרד שואו, "פיגמליון". למרות שמדובר במחזמר, השירים בסרט הם לא מה שעושים אותו לכל כך מהנה. אחרי הכל, זו לא באמת הפבורן ששרה שם, ורקס הריסון פשוט אומר את השורות שלו במקום לשיר אותן. אבל אודרי היפה, שעושה את המעבר מטראש לקלאס בקומיות מוצלחת ומפתיעה, כשהיא מלווה באחת המלתחות המוצלחות ביותר בתולדות הקולנוע, פשוט שווה כל רגע. והאגדה שגורסת שכל פרחה יכולה להפוך לנסיכה תמיד עובדת עלינו. עינב בובליל- אל תפספסי.

לא נשכח את:

כנר על הגג - בכל זאת הוא משלנו.

מרי פופינס - פראן דרשר חייבת לה את הקריירה.

ישו כוכב עליון - כי גם הוא משלנו אם חושבים על זה.

הרשימה עוד ארוכה - מה המיוזיקל הקולנועי האהוב עליכם?