צחוקים רועמים

בתוך תוכו, טום קרוז הוא משוגע. זו אמנם לא הודעה רשמית, אבל קשה שלא להגיע למסקנה הזו אם עוקבים אחרי הקריירה והחיים האישיים שלו. שילוב הזוי של סיינטולוגיה, שמועות על חיבה סודית לבני המין הגברי, פרק שלם בסאות'פארק שהוקדש לו ("טום קרוז, צא מהארון!") וגלריה של דמויות מבריקות עם ניצוץ טירוף בעיניים ("מגנוליה", "ונילה סקיי", "דו"ח מיוחד" ועוד), לא משאירות הרבה מקום לספק. בנוסף, גם בלי כל אלה, גבר שמתגרש מניקול קידמן חייב להיות מטורף גמור, אפילו אם הוא הומו. אולי זו הסיבה שהוא נמנע במהלך כל הקריירה שלו מגילום דמויות שיש להן אפילו קשר קלוש לקומדיה, מתוך חשש שעיסוק בז'אנר הקרוב ביותר לאי-שפיות יגרום למשהו להתפרץ החוצה, אבל באותה המידה, יכול להיות שזו בדיוק הסיבה שהדמות שקרוז מגלם ב"רעם טרופי" כל כך מבריקה. השסתום נפתח, כל הטירוף יצא החוצה – וכמה שזה טוב! קרוז אמנם מגלם דמות משנה בסרט, קומדיה על חבורת שחקני צמרת שהולכים לאיבוד בג'ונגל במהלך צילומי סרט על מלחמת וייטנאם. אבל אפילו אם הדבר הטוב היחיד בסרט היה ההופעות הקטנות והדחוסות של קרוז, הן היו סיבה מספקת ללכת ולראות אותו.

קרוז מגלם את לס גרוסמן, המפיק השמן, הקירח, השעיר וההוליוודי (והיהודי) של ההפקה הקולנועית המתפרקת. חבורת ה"כוכבים" שלו שהולכת לאיבוד בג'ונגל כוללת בין השאר את טאג ספידמן (בן סטילר), כוכב סרטי פעולה שכוכבו דועך, את ג'ף פורטנוי (ג'ק בלאק), קומיקאי שמתמחה בסרטים עם בדיחות פלוצים ואת קירק לזרוס (רוברט דאוני ג'וניור), שחקן אוסטרלי עטור פרסים המתמחה בכניסה טוטאלית אל הדמויות אותן הוא מגלם, כשהפעם הוא צובע את עורו בניתוח על מנת לגלם את סמל המחלקה השחור. הוא גם מדבר במבטא סטריאוטיפי של אמריקאי שחור, כולל כל הקלישאות האפשריות, ועושה זאת בין אם המצלמה רצה ובין אם לא. החבורה מגיעה לעומק הג'ונגל לאחר שבהמלצת הסופר שעל בסיס ספרו האוטו-ביוגרפי נכתב התסריט (ניק נולטה), מחליט הבמאי שחוויה ריאליסטית היא מה שנחוץ לגיבוש צוות השחקנים המפונק. הריאליזם הופך למעט חד מדי, כשהשחקנים נתקלים בחבורת סוחרי סמים ויאטנמים הבטוחים שמדובר בצוות של חיילים אמריקאים אמיתיים שבא להתקיפם.

"רעם טרופי" הוא פרודיה מבריקה על הוליווד, ובעיקר על הכוכבים ההוליוודיים. מאחר והיא נכתבה ובוימה על ידי כוכב הוליוודי לא קטן (גם כוכב הסרט), בן סטילר, הבדיחות והעקיצות יוצאות מעומק הקישקעס של התעשייה. התוצאות של ההיכרות האינטימית עם החומר ניכרות היטב על המסך. הסרט נפתח ברצף טריילרים מזויפים ומצחיקים במיוחד, המציגים את עברם הקולנועי של כוכבי הסרט-שבתוך-הסרט. ניתן לראות את ספידמן (סטילר) ברצף סרטי פעולה בלתי נגמרים אודות גיבור שרירי המציל את העולם מהשמדה, את ג'ף (בלאק) כחבורה שלמה של דמויות בחליפת שומן (א-לה אדי מרפי), ואת לזרוס (דאוני ג'וניור) ככוכב הרגיש של סרט סוחט דמעות על כומר הומו, זוכה פרס פסטיבל "הקוף המתייפח" בבייג'ין. אחד הנושאים שעוררו את חמתם של חוגי הפוליטיקלי קורקט בארה"ב היה דמותו של סטילר המגלמת אדם בעל פיגור שכלי, בכמה סצנות בהן הוא לועג לסרטים כמו "פורסט גאמפ" או "איש הגשם". פרט לכך, "רעם טרופי" הוא גם כמובן פרודיה על ז'אנר סרטי המלחמה, או ליתר דיוק סרטי מלחמת וייטנאם, וחובביו יוכלו ליהנות משחזורים והתייחסויות אל סצנות מפתח מ"פלאטון", "אפוקליפסה עכשיו", "צייד הצבאים", "רמבו" ועוד רבים וטובים.

משהו טוב קורה בזמן האחרון בתחום הקומי בהוליווד, ו"רעם טרופי" הוא חלק מזה. אחרי רצף של כמה שנים דלות בהן שיא הצחוק היה צפייה בנער מתבגר החווה פורקן מיני הודות לפאי תפוחים, ושבע שנים לאחר הסרט המוצלח האחרון של סטילר ("זולנדר"), נראה שהתעשייה התעוררה ומתחילה לנפק קומדיות שבאמת שווה ללכת אליהן. הכוכב הבלתי מעורער של הז'אנר בימינו הוא המפיק-במאי-תסריטאי ג'אד אפטאו (שממתק חדש שלו, "אחים חורגים", יעלה בארץ בשבוע הבא), ולמרות שהוא לא קשור ל"רעם טרופי" המצחיק והאינטליגנטי בשום אופן ישיר, נראה שהסרט הוא אינדיקציה לכך שהוא סוחף אחריו תעשייה שלמה. טום קרוז הוא רק הדובדבן שבקצפת.

"רעם טרופי"