עוד להיט מהית'

מי מכם שמוטרד מחוסר ההתאמה בין עלילות סרטי באטמן השונים צריך להתנתק חיש מהר מההתעסקות בעניין כי גם הפעם, למרות שקיים סוג של המשכיות ל"באטמן מתחיל", העלילה עומדת בפני עצמה ואף מתכתבת באופן מפתיע עם הסרט השלישי בסדרה, "באטמן לנצח" (לא נגלה לכם איך, זה סתם יקלקל).

לא אחשוף יותר מדי מן העלילה אך עליי לומר בכנות שלא זכור לי מתי ישבתי כה מרותקת לסרט. הטוויסטים הבלתי פוסקים שמספק התסריט הם חלומו של כל הדיוט שמגיע לקולנוע ומצפה לקבל שעתיים של הנאה צרופה. בכל רגע בו אתה חושב שאתה יודע מה הולך לקרות, אתה מקבל אגרוף לבטן עם תהפוכה נוספת. התחושה במהלך הצפייה וגם לאחריה היא עונג קולנועי מושלם. שחקני משנה כמו מייקל קיין, מורגן פרימן וגארי אולדמן (רשימה מדהימה, חייבים להודות), מסייעים בהעלאת ערכו של סרט עוד יותר. אל תטעו - לא מדובר בסרט קיץ סתמי נוסף על עלילותיו של גבר שמתחפש לעטלף בזמנו הפנוי. הדמויות, קטנות כגדולות, מורכבות ומרתקות; העלילה הגיונית ולא נסחפת אל מחוזות חוסר האמינות; שילוב של צילום מרהיב ופסקול מגניב אורזים הכל בחבילה שכל אחד ישמח לקבל. הפרחים לכריסטופר נולאן שהציל את באטמן מידיו המסורבלות של ג'ואל שומאכר.

להיכנס לנעליים של שחקן אגדי כמו ג'ק ניקולסון (שגילם את הג'וקר בבאטמן הראשון ב-89') זה אתגר רציני לכל שחקן, קל וחומר כשמדובר בדמות שהיא התגלמות הפסיכיות עלי אדמות. ניקולסון לקח את הג'וקר לכיוון קריקטורת הקומיקס ההומוריסטית אך לדג'ר עושה בסרט פניה של 180 מעלות מהמקור ואם יורשה לי, אף מתעלה עליו. הג'וקר של הית' הוא דמות כה מורכבת מבחינה פסיכולוגית שהצופה רק רוצה לראות ממנה עוד ועוד על מנת לחדור אל נבכי נשמתה המיוסרת ולהבין את שורש הרשע הצרוף הנוזל מכל נקבובית בעורה. מטורף או גאון? פושע נתעב או אנטי-גיבור המעמיד את כולם מול המראה בה אינם רוצים הם להביט? הג'וקר בגרסת לדג'ר מטשטש לחלוטין את החלוקה לטובים ורעים אליה אנו מורגלים בסרטים בז'אנר הזה ומשאיר אותנו עם טעם של עוד. מה חבל שניוותר עם תאוותנו בידינו.