התנגשות חזיתית

לפעמים הגורל מפגיש אותנו עם מישהי (או מישהו, לקוראותינו בנות המין היפה), שמצד אחד היא יפהפייה (או יפהפה) עוצר/ת נשימה, ומצד שני מטומטמת (או מטומטם) כמו נעל. ברגעים כאלו האינסטינקט נחצה לשניים. הרי עד כמה שהמשיכה היא עניין חמקמק, קשה להכחיש שקיימים בה גם מרכיבים פיזיים וגם מרכיבים רוחניים-שכליים. כשפוגשים באותה מלכת-יופי אהבלה, המרכיבים האלו משדרים מסרים סותרים. מצד אחד, זוהי יפהפייה עוצרת נשימה בעלת פנים של מלאך וגוף של דוגמנית הלבשה תחתונה. מצד שני, ברגע שהיא מנסה לומר משהו, מתעורר הרצון להיקבר באדמה מרוב בושה. "ספיד רייסר", סרטם החדש של האחים וואשובסקי (במאיי טרילוגיית ה"מטריקס"), סובל מאותה סתירה טורדת מנוחה. מחד, הוא מעוצב, מצולם ומבויים באופן מרהיב ביופיו; מנגד, העלילה רדודה כמו ים המלח בשנת בצורת, ובכל פעם שמנסים לספר לנו בדיחה מתעורר החשק להסתתר מתחת למושב ולקוות שאף אחד לא ידע שאתה שם.

"ספיד רייסר" מבוסס על סדרת אנימה יפנית משנות השישים שזכתה להצלחה גם בארצות-הברית בעשורים לאחר מכן. הסרט מספר על נהג מרוצים צעיר (אמיל הירש) בשם ספיד (שם פרטי) רייסר (שם משפחה), שגדל בצל זכרו של אחיו הבכור, נהג מרוצים אף הוא, שנהרג בהתרסקות. כשספיד רייסר מתגלה ככישרון מבטיח במרוץ מכוניות מקומי, הספונסרים הגדולים עטים עליו כמו עדת דגי פיראנה ומקווים להחתים אותו על חוזה מימון ולהכניס אותו למעגל הספורט המושחת. הבחור, מגובה במשפחה מאוחדת (ג'ון גודמן כאביו, סוזן סרנדון כאימו, פולי ליט כאחיו הקטן וכריסטינה ריצ'י כחברתו), לא מוכן להיכנע, ויוצא להוכיח את יכולותיו בכוחות עצמו.

תמצית העלילה הנ"ל לא תופסת את מהות הסרט, שעיקרה היא העולם הפנטסטי והמרהיב שדמיינו ויצרו הוואשובסקים לסרטם. במקום לנסות וליצור מחדש את עולם האנימציה והקומיקס במסגרת העולם ה"אמיתי", כפי שעושים בחלק ניכר מהעיבודים הקולנועיים, האחים החליטו להתפרע על הבסיס שנתנה להם הסדרה ולוותר מלכתחילה על הקשר בין העולם שבו מתקיים הסרט ובין העולם המוכר לנו. מכוניות המרוץ נראות כמו פנטזיה פרועה של נער מתבגר, הנהגים המתחרים הם גלריה של דמויות פסיכוטיות, הספונסרים הם בעלי חברות ענק מרושעים, וחבורות נינג'ות ומאפיונרים נשלחים לחסום את דרכם של הגיבורים.

זה יכול היה להיות הסרט של העשור (בדומה למטריקס הראשון), אם רק העלילה והדמויות לא היו גם הן מעוצבות ברדידות של סדרת אנימציה יפנית משנות השישים. קשה לתאר את התחושה הבלתי נעימה שעולה ברגעים בהם המכוניות מפסיקות לטוס על המסלול המפותל והסרט חוזר לספר לנו את סיפור העלילה. די אם נציין כי האתנחתאות הקומיות מסופקות על-ידי דמות של ילד שמן שמלווה בקוף שימפנזה, המתחבאים בתא המטען של מכונית המרוץ.

בנוסף, קשה שלא לשים לב כי הרעים השולטים בעולם על-פי הסרט הם או בריטים, או יפנים, או גרמנים – והמשפחה הקטנה והמסכה העומדת בדד, חלושה ועלובה וענייה כנגד כל העולם, היא אמריקאית. גם כאן, הניתוק מהמציאות לא עושה שירות טוב לסרט. כך, הסרט מתנדנד לו בין תהומות התוכן העלוב לפסגות האסתטיקה הקולנועית המשובחת. באותה המידה, ניתן לומר כי אם נהג מרוץ היה מחליף כל שנייה בין דוושת הגז לדוושת הברקס, הוא לא היה מגיע רחוק.

"ספיד רייסר"