יצאת גבר

לפעמים באמת קשה להבין את מי שמתרגם את שמות הסרטים בישראל. בשנה שעברה, למשל, יצאה קומדיה נפלאה ואינטליגנטית למבוגרים בשם "Knocked Up", שבתרגום ישיר אפשר לקרוא לזה "בהריון". אמת, תרגום השם קשה ואולי אף דורש מידה של יצירתיות וכשרון, אבל אף אחד מאלו לא ניכר בשם שבחרו המפיצים לתת לסרט בסופו של דבר, "הדייט שתקע אותי". כך הם הצליחו לרטש שתי ציפורים באבחת קולמוס אחת: גם קהל היעד שיכול היה ליהנות מהסרט - זוגות בוגרים ואינטליגנטים - וגם קהל היעד ששם הסרט כיוון אליו, בני נוער שטופי הורמונים שהסרט לא דיבר אליהם.

אפשר היה לצפות שהטעות לא תחזור על עצמה בסרט הבא של אותו יוצר (כוכב הוליוודי זורח בשם ג'אד אפטאו), "Superbad". אמנם שם הסרט שוב קשה לתרגום ישיר, אבל בוודאי היה אפשר להשאירו אותו על כנו כ"סופרבאד". במקום זאת, בחרו המפיצים לחזור על אותה טעות וקראו לסרט בשם המעליב "חרמן על הזמן". עתה, כשסרט נוסף מבית היוצר של אפטאו (על כס המפיק) מגיע לישראל, ועוד אחד עם שם קל לתרגום, מעציב ואף מעליב לגלות ששוב, בחרו המפיצים לזלזל בתבונה של קהל הצופים שלהם.

"Forgetting Sarah Marshall", שניתן לתרגמו בפשטות ל"לשכוח את שרה מרשל", תורגם ל"קח את זה כמו גבר". פעם נוספת נבחר שם שהקשר בינו ובין הסרט מקרי במקרה הטוב, ושגוי לחלוטין במקרה הרע. זה כל כך מכעיס, מכיוון שהסרט מבריק ומצחיק בצורה יוצאת דופן, ושקהל שהיה יכול להגיע אליו ולהתגלגל על הרצפה עלול להימנע מלעשות זאת רק בגלל תרגום השם.

"קח את זה כמו גבר" מספר על התמודדותו העגומה של מוסיקאי כושל בשם פיטר בראדר (ג'ייסון סגל, "הדייט שתקע אותי", שגם כתב את התסריט המעולה), עם עזיבתה של חברתו מזה חמש שנים, כוכבת הטלוויזיה הלוהטת שרה מרשל (קריסטין בל, "גיבורים"). העזיבה מפתיעה את ג'ייסון לחלוטין, שמנסה להתנחם לאחר כמה שבועות של דיכאון ושברון-לב בטיסה לכפר נופש עליו שמע ממנה בהוואי. שם הוא פוגש בה במקרה מחדש, ועוד בזרועותיו של המאהב שבעטיו נטשה אותו. המפגש המחודש גורם לפיטר לשקוע בדיכאון עמוק עוד יותר, במיוחד כשהוא מגלה שאותו מאהב, כוכב רוק לוהט וסקסי, ככל הנראה טוב ממנו בכל תחום אפשרי. מנגד, לעומת זאת, צצה אפשרות סימפטית בדמותה של פקידת הקבלה רייצ'ל (מילה קוניס, "מופע שנות השבעים") שהיא ההיפך מכל מה שחווה עם חברתו לשעבר.

את הסרט ביים אלמוני בשם ניקולס סטולר, אבל טביעות האצבע של אפטאו ניכרות בכל פריים ופריים. אפטאו, שפרץ לתודעה עם "בתול בן 40", ממשיך לייצר הצלחה קומית ייחודית נוספת. כמו בסרטיו הקודמים, גם "קח את זה כמו גבר" טבול כולו בגסויות שכמעט ולא נראו על המסך עד כה (בסצינה הראשונה, למשל, מככב איבר מין זכרי במשך שניות מסך ארוכות, למען האמת באופן די מיותר), אבל הן משולבות בהומור כל כך פרוע ואינטליגנטי, ובאבחנות כל כך חדות על זוגיות, שקשה שלא להתאהב בתוצאה. אם בסרטים הקודמים נבחנו תחילתם של יחסים ("בתול בן 40"), הקמת משפחה ("Knocked Up") או תסכולי נעורים ("Superbad"), הפעם נצלב מול העדשה נושא כאוב במיוחד, ההתמודדות עם זוגיות שהסתיימה. כמו כל נושא כואב באמת, אפשר לעשות מזה מטעמים קומיים, והפעם מוגש לנו תבשיל משובח במיוחד.

הסרט מצליח לעבוד היטב לא רק בזכות מיחזור הצלחות קודמות, אלא גם בזכות הליהוק והמשחק המעולים של כל המשתתפים. הכוכב, ג'ייסון סגל, מצליח בהישג הנדיר של להיות פתטי באופן שגורם לקהל לצחוק יחד אתו ולא עליו, בעוד גלריה של דמויות משנה, חלקן מוכרות מסרטיו הקודמים של אפטאו, מבריקות במיוחד. לתשומת לב מיוחד ראויה דמותו של החבר החדש של שרה, כוכב הרוק האקסצנטרי אלדוס סנאו (ראסל ברנד). חידוש מרענן הוא שלדמויות הנשיות יש הפעם נפח ואישיות משמעותיים יותר מאשר בסרטים הקודמים (גם אם באופן מאוד לא-מציאותי, גיבור ממוצע מראה צריך להתמודד עם הבחירה האכזרית בין שתי יפהפיות הוליוודיות לוהטות מהסוג שכדאי לרצוח בשבילן). מילה קוניס הוכיחה את כשרונה הקומי כבר ב"מופע שנות השבעים", אבל קריסטין בל מתגלה ככישרון קומי מפתיע. ג'אד אפטאו ממשיך להוכיח שהוא המלך מידאס הנוכחי של הקומדיות ההוליוודיות – כל מה שהוא רק נוגע בו, הופך מיד לזהב.

קח את זה כמו גבר