מזייפים אורגזמה

לפני לא מעט שנים, לקראת סוף שנות התשעים, ובעיצומה של פריחת ערוץ הכבלים האמריקאי HBO, צצה לה סדרת טלוויזיה רעננה וחצופה בשם "סקס והעיר הגדולה". משהו בסדרה לכד במדויק את רוח התקופה, והיא הפכה להצלחה מסחררת, מסחרית וביקורתית כאחד. עד אותה עת, הרפתקאותיהן הרומנטיות והמיניות של רווקות בנות שלושים פלוס לא היה משהו שהוצג בקדמת המסך גם אם העלילה והדמויות היו מוקצנות קמעה (וכפי שיוצר הסדרה התוודה, היו מבוססות על חוויותיו כהומו ניו יורקי ולאו דווקא על ספרה של קנדס בושנל) משהו בחיפוש האהבה המשוחרר מינית, המשולב בתאווה למותגים פגע בול בסנטימנט של דור יאפי שבע ונהנתן.

השנים חלפו, העולם התקדם הלאה, ואילו הסדרה דשדשה במקום. חלק מהדמויות אמנם נישאו וילדו ילדים ולכאורה התחוללו שינויים בחייהן. אבל גם אם הגיבורות הלכו והזדקנו, מהות הסדרה נשארה בעינה. בעולם האמיתי, עם זאת, האופטימיות של סוף המאה ה-20 פינתה את מקומה לפסימיות גלובלית, ומוקד תשומת הלב עבר מהתרכזות בעצמי לפוליטיקה ומדיניות ומנעליים ותכשיטים לפצצות ולפיגועים.

הפופולאריות של הסדרה דעכה וכך, קארי ברדשאו ושלושת חברותיה הלכו ונעלמו מהתודעה, ולבסוף גם ממסך הטלוויזיה. עתה, סרט הקולנוע המיוחל, אשר תופס את הרביעיה ארבע שנים אחרי הפרידה הטלווזיונית, מקווה להחזירן לקדמת הבמה. ההצלחה היחצ"נית של יציאת הסרט אמנם ראויה לציון, אך למרות שהוא מצליח לשעשע לפרקים, הסרט שמרני, מעייף ובינוני למדי, ולמרבה הצער, רק מדגיש את חוסר הרלוונטיות של רביעיית הנשים הנהנתניות לקהל הצופים של ימינו.

בסרט, וזה כבר לא סוד, קארי בראדשו (שרה ג'סיקה פרקר) עומדת להתחתן עם בחיר ליבה והאקס המיתולוגי מיסטר ביג (כריס נורת'). היא מארגנת את החתונה ביחד עם שלושת חברותיה מהסדרה, מירנדה (סינת'יה ניקסון), שארלט (קריסטין דייוויס) וסמנתה (קים קרטל). התוכניות לחתונה המושלת מתנפצות כשביג נתקף בהרהורי חרטה ונוטש את קארי לפני הטקס, מה שמותיר לשלוש החברות הנאמנות גם את משימת הניחומים.

נקודת תורפה נוספת בסרט היא העובדה שהוא א-ר-ו-ך כאורך הגלות. 135 דקות יכולות לעבור כהרף עין כשצופים בסרט סוחף וטוב, אך במקרה של סרט אשר בנוי כמו פרק של סדרת טלוויזיה שנמתח על מסגרת של מסך גדול, אחרי שעה וקצת העניין מתחיל להעיק. פה טמונה גם הבעייתיות האמיתית של הסרט: בפרק משעשע של חצי שעה אין מקום להעמיק, והסטריאוטיפיות של ארבעת הדמויות (המתלבטת, הלחוצה, המרובעת והחרמנית) היא יתרון. ברגע שמנסים לספר סיפור ארוך יותר, וגם קצת רציני יותר, חד הממדיות הופכת לחסרון והשעשוע הקליל מפנה מקום להצצות חוזרות ונשנות בשעון.

לבסוף, קשה להתעלם מכך שארבעת הדמויות הן כבר נשים מבוגרות, לקראת סוף העשור הרביעי לחייהן, ובהתייחסות הילדותית שלהן לחיים יש משהו גרוטסקי ולא אמין. סביר להניח שצופים שצפו בסדרה בנאמנות פנאטית עד העונה שישית ימצאו הנאה גם בעיבוד הקולנועי, אבל אלו שנטשו את הסדרה כשהתחילה לעייף ימצאו בו בעיקר בזבוז זמן.

סקס והעיר הגדולה