הפורד עוד נוסע

האריסון פורד חוזר לאופנת השוט והכובעים מעור באינדיאנה ג'ונס החדש. יואב אברמוביץ' חזר יחד איתו לגיל הנעורים

נראה שיש את כל הסיבות שבעולם להנמיך ציפיות לרמה של מערת קבורה תת-קרקעית ורוחשת עכבישים, לקראת הצפייה ב"אינדיאנה ג'ונס" החדש. האריסון פורד, שחבש לראשונה על ראשו את כובע העור המפורסם בשנות שלושים לחייו, חגג השנה יום הולדת 64 (למעשה, כשבשלב מסוים הוצע לצרף לסרט את שון קונרי בתפקיד אביו, התבדח פורד ש"אני כבר מספיק זקן בעצמי לשחק את אבא שלי").

סטיבן ספילברג כבר השלים מזמן תפנית אמנותית מסרטי אקשן משפחתיים לסרטים רציניים כמו "רשימת שינדלר", "דו"ח מיוחד" ו"מינכן", ולא נראה שצילום קפיצות ומרדפים בג'ונגל נמצא בראש מענייו. אמנם התסריטאי והמפיק ג'ורג' לוקאס עשה קריירה ממיחזור הצלחות עבר (ע"ע מלחמת הכוכבים), אלא שתוצאות המיחזור עד כה , איך לומר, לא היו ממש מבריקות. עם זאת, ולמרבה הפלא, אפילו שנראה שאבק השנים קבר תחתיו את סדרת "אינדיאנה ג'ונס" לעד, מסתבר שהארכיאולוג עם השוט הצליח שוב להימלט מהמלכודת, על מנת לעבור מסך גם לקראת סופו של העשור הראשון לשנות האלפיים.

ב"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" הלוקיישן הוא יערות העד של האמזונאס, הזמן הוא שנות החמישים, הרעים הם סוכנים סובייטים והאוצר הוא גולגולת בדולח מסתורית, שהאגדה מספרת כי היא המפתח לסודות עיר זהב אינדיאנית אבודה. הסוכנים הסובייטים, בראשם המרשעת הסקסית אירינה ספלקו (קייט בלנשט), חטפו חבר ותיק של ג'ונס בשם פרופ' אוקסלי (ג'ון הארט), על מנת לחלץ ממנו את מקום קבורת הגולגולת. ג'ונס יוצא בעקבותם, כשלצידו מורד צעיר על אופנוע בשם מאט (שייה לאבף), שהסובייטים חטפו גם את אמו. בדרך, כמובן, נחשפת בפני ההרפתקנים משמעותה האמיתית של הגולגולת והרעים באים על עונשם.

רטרו שיק

נראה שסוד הצלחתו של הסרט הרביעי בסדרה, עשרים שנה לאחר צאת החלק הקודם, הוא בהתעקשותם של היוצרים לעבוד לפי הנוסחה שעבדה כל כך טוב בשלושת הסרטים הקודמים - אינדיאנה מצוי במרדף אחר אוצר בעל משמעויות מיסטיות, כשמולו סוכנים קנאים של רוע מוחלט הרוצים לשלוט בעולם. העלילה היא אותה נוסחה מנצחת, אבל גם מעבר לה, שפילברג התעקש להפיק את הסרט הרביעי בדרך ובסגנון המיוחד של הסרטים הקודמים (שבתורם, היו מחווה לסגנון סרטי ההרפתקאות של שנות השלושים). מסתבר שאפילו ששלושת הפרקים הקודמים בסדרה נולדו והוקרנו בשנות השמונים של המאה הקודמת, הארכיאולוג עם השוט מצליח לעבור מסך גם לקראת סופו של העשור הראשון לשנות האלפיים.

למרות שחברת ההפקה של ג'ורג' לוקאס היתה הראשונה לעבור לצילום דיגיטלי, הסרט צולם כולו בפילם. חלק גדול מצוות היוצרים הוא אותם אנשים שעבדו על הסרטים הקודמים, ואפילו חברי צוות חדשים, כמו הצלם, התבקשו לחקות במדויק את סגנון הסרטים הקודמים. לבסוף, האפקטים המיוחדים צולמו ברובם כמו בעידן הטרום-ממוחשב, באופן חי עם פעלולנים מקצועיים, כשרק המינימום ההכרחי נעשה באמצעות אנימציית מחשב. התוצאה עשויה הייתה להיראות מיושנת, אבל בזכות כישרונו הרב של שפילברג, במאי-אמן שתמורת מה שהוא הספיק לשכוח בבימוי אקשן ומרדפים, במאים צעירים רבים היו מוכרים את עינם השמאלית, הסרט מצליח להלהיב כמו הקודמים בסדרה. אינדיאנה ג'ונס מצליח שוב לחמוק מהרעים, להציל את האוצר ואת העולם, וכל זה בזמן שהוא שומר על הכובע ומספק לצופים שעתיים של בידור קיצי סולידי ומהנה.

אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח