דפוק וזרוק

למרבית הילדים, הדבר המלהיב ביותר במהלך החופשה משפחתית הוא המלון. בגיל 5, מסדרונות מרופדים בשטיח מקיר לקיר, סדינים לבנים, שמפו בבקבוקונים זעירים, ארוחת בוקר בחדר אוכל ובריכה גדולה באמצע, נראים כמו שיא האושר אליו יכול לשאוף בן אנוש.

עם זאת, ישנו מקום אחד בעולם שהוקם מתוך כוונה שבו גם אדם בוגר יוכל להיכנס עם תחילת חופשתו בשערי מלון ולא ירצה לצאת עד לרגע שבו ייאלץ לעלות על המונית לשדה התעופה. למקום הזה קוראים לאס-וגאס, נבאדה. מרכז הווייתו - הקזינו. למרות שתאוות ההימורים עתיקה כהמצאת הכסף עצמו (המאה ה-8 לפנה"ס, אם תהיתם), לאס-וגאס והקזינו מהווים את מיצוי פנטזיית הכסף המהיר, העושר והאושר הניתנים כמתנת שמיים אל תוך ידו של בר-המזל הנבחר. ככזו, רק טבעי היה שלאס וגאס תהפוך גם למושאן של פנטזיות קולנועיות רבות: החל בסרטים רציניים כמו "קזינו" או "הסנדק", וכלה בסרטים קלילים יותר כמו "אושן 11" על עיבודיו והמשכיו. "21" הוא סרט נוסף בשרשרת הארוכה זו, אלא שהפעם עלילת דפיקת הקזינו מבוססת על סיפור אמיתי.

"21" מספר על חבורת סטודנטים מבריקים מ-MIT שבבוסטון, האוניברסיטה הטכנולוגית המובילה בעולם, שבהנהגת מרצה בעל דמיון מפותח משתמשים בכישוריהם המתמטיים לשחק בלק-ג'ק באופן מושכל ומחושב, על מנת להפוך את סטטיסטיקת ההימורים לטובתם. באופן טבעי, הסטטיסטיקה של משחקי ההימורים עובדת לטובת הקזינו, אחרת הוא היה פושט את הרגל. עם זאת, הבנה עמוקה של משחק הקלפים וחוקי ההסתברות, בשילוב עם יכולת נדירה של ספירת הקלפים שיצאו מהחבילה במהלך המשחק, עשויה לאפשר פרנסה לא רעה. במהלך הסרט ניתן לראות את השיטה בפעולה, כשבן קמפל (ג'ים סטורג'ס) וחבריו לומדים את רזיה מפי רב האמן המתמטי פרופ' מיקי רוזה (קווין ספייסי). בהמשך, מנסים הסטודנטים לחמוק מהרדאר הרגיש של אחראי אבטחת הקזינו (לורנס פישבורן) . בדרך, כמובן, רואים לא מעט ערימות גדושות של דולרים, חיים טובים וגם כמה בחורות יפות בלבוש מינימאלי.

למרות סיפור הבסיס המבטיח - ועוד כזה המבוסס (באופן חופשי למדי) על המציאות - "21" לא מצליח לרגש באמת. מצד אחד, הוא מנסה להיות סרט דפוק-את-הקזינו קלאסי - לספק אדרנלין, שחקנים ושחקניות מעוררי חשק ומתח בסגנון הוליוודי. מצד שני, מאחר ובמקרה הזה המציאות עצמה לא סיפקה פריצה לכספות מוגנות בלייזר דרך בריכת כרישים בזמן מרדף אופנועים (ע"ע "אושן 11"), הסרט מנסה לספר גם סיפור אנושי פשוט על תאוות בצע ואיבוד קנה המידה האנושי. אם שני הדברים יחד היו צולחים בידי יוצרי הסרט, הייתה בפנינו יצירת מופת.

באופן מצער, שתי הציפורים נשארות על העץ ושני הניסיונות מצליחים באופן חלקי: המתח, האקשן והסקס קיימים, אך לא מספקים עד סופם. הסיפור האנושי קיים אף הוא, אבל לא באופן מספיק מורכב. רגעי השיא המועטים של הסרט הם בתיאור התדרדרותו המוסרית והאישית של הסטודנט בן קמפל, בעקבות חוסר היכולת לשים גבול לעצמו ולתשוקותיו בעקבות ההצלחה המסחררת. נדמה שאם הסרט היה מתרכז בזווית זו, הוא היה יכול להיות בן דמותו של ריי ליוטה ב"חבר'ה הטובים", המתדרדר לתהום מוסרית ואישית תחת ידו האמונה של סקורסזה. עם זאת, הסרט מנסה לתפוס מרובה ובסופו של דבר מפספס את הפוטנציאל הראשוני שהיה גלום בו.