כרתו את ראשה!

בין מתקני העינויים הידועים לשמצה שנעשה בהם שימוש במרתפים החשוכים של מצודת לונדון במאות עברו היה מתקן אכזרי במיוחד ששימש למתיחת הקורבנות. אל המתקן דמוי השולחן נקשר הקורבן האומלל, ידיו מתוחות כלפי מעלה, רגליו כלפי מטה, ומאחוריו גלגלת שבעזרתה היה ניתן למתוח את גופו אט-אט עד צאת נשמתו. המתקן היה כל כך אכזרי עד שגם בימים שבהם אפילו לא חשבו על בג"צ ועל "בצלם", שאלת חוקיותו נדונה ארוכות באופן פומבי. עם זאת, במידה ואדם ניצב בין ברירה של מתיחה בת שעתיים על מתקן העינויים, לבין שעתיים של ישיבה בבית קולנוע ממוזג אל מול הסרט "נערת בולין האחרת", מומלץ בכל פה לבחור במרתף הטחוב והאפל.

"נערת בולין האחרת" הוא אחד הסרטים הדלים, המשעממים והעלובים ביותר שעלו למסך לאחרונה. צפייה בו תהיה עינוי בל יתואר לכל יצור שהאינטליגנציה שלו (שכלית ורגשית כאחד) יקרה לליבו. אפילו מי שמגיע לסרט אך ורק על מנת לצפות בחמוקיהן הנאים של סקרלט ג'והנסון ונטלי פורטמן, או להבדיל, בשריריו של אריק באנה, לא יוכל להסיח את דעתו מהכאב האיום של תאי עצב גוועים מעודף טמטום מלודרמטי המפעפע מהמסך, דרך ארובת העין, אל תוככי חלל הגולגולת.

הסרט מבוסס על רומן היסטורי בעל אותו השם שפורסם לפני מספר שנים וזכה להצלחה מרובה ולארבעה המשכים ספרותיים. העלילה של הספר ושל הסרט מבוססת (באופן חופשי למדי) על סיפורן של מרי בולין (ג'והנסון) ואן בולין (פורטמן), אחיות שהראשונה מביניהן זכתה להיות פילגשו של הנרי השמיני מלך אנגליה (באנה), ולאחר שמאס בה, השנייה זכתה להיות אשתו החוקית. סופה של אן בולין, כידוע, היה בהפרדת ראשה מגופה באמצעות גרזן, במצוות בעלה האוהב.

למרות שהיוצרים הקפידו במידת מה על התמונה ההיסטורית הכוללת (והרי ההיסטוריה עצמה סיפקה להם סיפור כה עסיסי שיהיה אדיוטי להתערב בפרטיו), הצבעים הצעקניים והגסים בהם הם בחרו לצבוע את הסיפור הם כאלו שגם הטלנובלות הברזילאיות הזולות ביותר היו חוששות מלגעת בהם. מידה מסוימת של ההעמקה הרגשית שאליה שאפו ניתן להסיק מהשוואה בין דיוקנו המפורסם של הנרי השמיני האמיתי, בריא הבשר וחמור הסבר, ובין צילומו של אריק באנה, היפיוף שבו בחרו יוצרי הסרט:

בעוד פניו העבות ופיו הקפוץ של הנרי השמיני האמיתי רומזים על סיפור אנושי מורכב ומרתק, פניו האטומות ומבטו החלול של אריק באנה רומזים על הסלט התפל שמוגש לצופים בסרט. תככים ואינטריגות של גן ילדים, מעורבים ביצרים ותשוקות של רומן משרתות, עם רוטב דמויות קרטון ותבלון של רגשות מפלסטיק. התלבושות אכן נאות, השחקניות אכן מוכשרות ויפהפיות ובהפקה אכן הושקעו 35 מיליון דולרים, אבל כל אלו לא עזרו. "נערת בולין האחרת" היא בסך הכל אופרת סבון יקרה באופן יוצא דופן.