לא אוסקר וגם לא שינדלר

"חטופה" אינו סרט המטביע את חותמו על הצופה בו, יום אחרי הצפייה הוא כבר נשכח לחלוטין – אבל זה לא בהכרח דבר רע. ניתן להתפייט מהיום ועד פורים של שנה הבאה על הקולנוע כאמנות נשגבת, ותהיה בכך אמת – סרטים יכולים להעשיר ולשנות את חייהם של הצופים. עם זאת, כשיגיע היום שבו הקולנוע יורכב רק מיצירות מופת, והצופים ילכו לצפות בסרטים בחליפות ערב על מנת לצפות רק במבחר של המעודן מן המעודן, יהיה ניתן להכריז על הקולנוע כעל אמנות מתה. לשמחת אוהבי הקולנוע החי והבועט, יום זה עדיין לא הגיע. עדיין אפשר ללכת לקולנוע, לקנות פופקורן ולצעוד על רצפה דביקה אל תוך אולם שבו מקרינים סרט על סוכן חשאי לשעבר שחטפו לו את הבת, והוא הורג מלאנתלפים אנשים רעים בשביל להציל אותה. וזהו.

גיבור הסרט "חטופה" הוא אותו סוכן סי.אי.איי לשעבר, בריאן (ליאם ניסן), שבחר לוותר על סטטוס החייל האלמוני על מנת שיוכל לחיות בקרבת בתו בת ה-17, החיה עם אמה ואביה החדש בלוס אנג'לס. אופיו הפרנואידי של האב לא עוזר לנסיונות ההתקרבות המגושמים, אבל כשהבת הצעירה נוסעת בפעם הראשונה בחייה לפריס עם חברתה הטובה, החרדות האפלות של האב סוף-סוף מגשימות את עצמן: כבר ביומן הראשון בעיר האורות השתיים נופלות קורבן לחבורת פושעים המנהלת רשת בינלאומית לחטיפה וסחר בנשים צעירות. בריאן, ששומע את מהלך החטיפה תוך כדי שיחה בטלפון עם בתו, מוצא הזדמנות נאותה לנצל את הכישורים אותם רכש במהלך שנים של שירות מסור לדוד סם. הוא טס מיד לפריס, ומתחיל להשמיד באופן שיטתי את כל מי שיעמוד בדרכו אל הבת שלו.

"חטופה" מתנהל בדיוק כמו שהוא נשמע. אם הבמאי רומן פולנסקי עשה מטעמים מעודנים מסיפור על גבר אמריקאי שאשתו נחטפת במהלך טיול בפריס ("פראנטיק"), ב"חטופה", המתהדר בכותרת "הפקתו החדשה של לוק בסון" (לא כבמאי, אלא כמפיק ותסריטאי), אין מה לצפות לתחכום או לעידון. על הבסיס הפסיכולוגי הפשטני-למדי של חרדות האב כלפי בתו המתבגרת (ובלי שום רמז למשמעויות האדיפליות של העסק הזה, טוב, אולי רמז קטנטן פה ושם), אנו מקבלים מנה גדושה של אקשן.

מה שמבדיל את "חטופה" מסרט דומה שעשוי היה להיעשות בכיכובו של סטיבן סיגל, למשל, הוא השחקן הראשי. החיבור בין ליאם ניסן, ששיחק תפקידים מורכבים ומרתקים בסרטים כמו "רשימת שינדלר" ו"מייקל קולינס", ובין גיבור הפעולה הרצחני, הוא מרתק. דווקא שחקן כמו ליאם ניסן מסוגל לתת אפילו לדמות חד-מימדית כמו הסוכן לשעבר שמנסה להציל את בתו גוונים נוספים שהופכים אותה למעניינת. ניסן גם ניחן בכמות הראויה של כריזמה גברית, וכך כשהוא משתתף במרדפי מכוניות, קרבות אגרופים, חילופי יריות, סצינות חקירה וסצינות עינויים זה נראה כאילו הוא ממש נולד לתפקיד. "חטופה" הוא לא סרט שידובר בו בעוד שנים, וסביר להניח שגם לא בעוד חודש, אבל כאופציה לבילוי של ערב גדוש אדרנלין הוא בהחלט מתפקד היטב.