אנטי מחיקון

"אמרתי זאת בעבר ואומר זאת שוב: דמוקרטיה פשוט לא עובדת", אמר וצדק קנט ברוקמן, קריין החדשות המצויר, המצוין והאלמותי של משפחת סימפסון. כבר מאז סוף המאה ה-5 לפנה"ס, כשאתונה הדמוקרטית איבדה עצמה לדעת בעקבות קשב מופרז לקול ההמון, שיטת "הרוב קובע" מוכיחה לנו שוב-ושוב שהרוב פשוט לא יודע לבחור.

הפיאסקו האחרון של השיטה הדמוקרטית היה כשהמפיצים של קולנועי "לב" נתנו לקהל, בעקבות הקרנה מוקדמת, לבחור את שם הסרט "Be Kind Rewind". אמנם כמעט בלתי ניתן לתרגם לעברית את שם הסרט, שמקורו במדבקה שהייתה מודבקת בעבר בארה"ב על כל קלטות הוידיאו בחנויות השכרה, אבל מכל האפשרויות שבעולם לבחור דווקא ב"קדימה, תריץ אחורה"?! הלשון כואבת רק מהמחשבה לומר את השם הזה בקופת הקולנוע. לפחות זה היה רק שם של סרט; בסיטואציה אחרת הקהל עוד עלול היה להתפתות ולבחור ב"מנהיג חזק".

"קדימה, תריץ אחורה" מספר על צמד לא-יוצלחים, ג'רי (ג'ק בלאק) ומייק (מוס דף), שעובדים בספריית השכרת וידיאו. הספרייה, שמשכירה רק קלטות VHS ישנות ושורדת בקושי רב בעידן הדי-וי-די, מנוהלת ע"י גבר מזדקן בשם מר פלצ'ר (דני גלובר), שנוסף על הכל גם עומד בפני איום הריסת החנות על ידי העירייה. בלית ברירה, מפקיד מר פלצ'ר את ספריית הווידיאו בידי שני האהבלים, בזמן שהוא יוצא למסע תחקיר במטרה להשתדרג לעידן הדיגיטלי.

בהיעדרו של הבוס, ג'רי מתחשמל ומתמגנט בטעות, וכך מוחק בטעות ולא-ביודעין את כל הקלטות שבספרייה. מייק, החושש מחזרתו הצפויה של מר פלצ'ר, מעלה בפני ג'רי רעיון מבריק (או שלא), לצלם מחדש את הסרטים בעצמם על הקלטות המקוריות. השניים מצלמים גרסאות מצ'וקמקות במיוחד ללהיטים הוליוודיים קלאסיים כמו "מכסחי השדים", "שעת שיא 2", "הנהג של מיס דייזי" ואחרים, ובאופן מפתיע הופכים להצלחה מסחררת.

עצור, אתה ילדותי

מישל גונדרי, במאי וידיאו-קליפים צרפתי מבריק אך אלמוני יחסית, פרץ לתודעת עולם הקולנוע עם הסרט שופע החן "המין האנושי", אותו ביים בתנופה וכשרון רעננים לפי תסריט של צ'רלי קאופמן ("אדפטיישן"). השניים המשיכו ביחד אל סרטו הבא והמוצלח לא פחות של גונדרי, "שמש נצחית בראש צלול". עם זאת, לאחר שנפרד מהתסריטאי שלו, גונדרי החל מסתבך והולך. את "מדעי החלום", סרטו הבא, הוא כתב בעצמו, ויצר יצירה שגם אם היא מקורית מבחינה ויזואלית, הסיפור שלה צולע והתוכן הרגשי שלה ילדותי. "קדימה, תריץ אחורה" אמנם מוצלח יותר מ"מדעי החלום", אבל עדיין סובל מאותן בעיות תסריטאיות: מדי פעם הרצף העלילתי נמרח, והדמויות הילדותיות שמככבות בו מעוררות יותר מבוכה מאשר חיבה.

לסרט יש גם צד חזק, לעומת זאת, הטמון בקטעי הווידיאו הקצרים שהגיבורים יוצרים לפי סצינות ידועות מלהיטי ה-VHS. קטעים אלו מנותקים מהעלילה הכוללת, ובתוכם גונדרי מתפרע כאוות נפשו ומספק רגעים של הנאה ונוסטלגיה מתוקה לכל מי שאוהב קולנוע, ובעיקר לכל מי ששייך לדור שגדל על סרטי הווידיאו המטושטשים של שנות השמונים והתשעים. לקראת סופו, הסרט גם מציג קטע ארוך של ביוגרפיה-דוקומנטרית פיקטיבית על אמן ג'ז מההיסטוריה המקומית, בסצינת סיום שופעת אהבת קולנוע א-לה סינמה פרדיסו. אם הסרט כולו, ולא רק החיקויים שבתוכו, היה מצליח להיות מצחיק ונוגע ללב כמו סצינה זו, זו הייתה יצירת מופת. כמו שהוא, מדובר בסרט נחמד, ותו לא.

על סרטו הבא, "Master of Space and Time", גונדרי כבר עובד עם תסריטאים מקצועיים, כך שאפשר לקוות לטוב (בתנאי שלא יתנו לקהל לבחור את השם, כמובן. "סבבה של חלל וטיים" עלול להוציא את החשק גם מהסרט הטוב ביקום).

באתר האינטרנט המושקע-מאוד של הסרט, לא מחקים סרטים אלא את האינטרנט כולו>>