רגעים מביכים

הוא מבקר בהרצאה העוסקת במוות ומשמעותיו, ושם פוגש את פניקס (אמנדה פיט), בחורה יפהפיה ומושכת. גריפין מתמודד עם פחדי העבר בערוב ימיו, ומעז לחזר בנחמדות אסרטיבית אחרי פניקס המופנמת, ובין השניים נוצרת מערכת יחסים קלילה ודביקה. הם פוסעים יחפים על שפת הים; שוכבים על הדשא בסנטרל פארק; הוא מנשק אותה עם ידיים מלוכלכות מגריז של הרכב. למעשה, כמעט כל הקלישאות המתוקות שניתן להעלות על הדעת, נקראות אל הדגל.

מערכת היחסים הטרייה יוצאת למסע רומנטי מואץ בנבכי השמאלץ והאהבה. הסיפור כל כך מופרך ומוגזם, שהדיאלוגים המרגשים והנוגים של זוג הגוססים על משמעות החיים, הופכים למשעשעים. אז כן, "רגעים יקרים של אהבה" (במקור – "גריפין ופניקס"), נראה לפרקים כמו פרסומת; וכן, מדובר בפורמט מקורי מידי של קומדיה רומנטית על שני גוססים מסרטן - ועדיין, השד לא כזה נורא.

הסרט נע בין רגעים מביכים, בהם הרשו לעצמם היוצרים של הקומדיה הטראגית לטעון את סצנות הפוצי מוצי הסכריניות של הזוג, בדיאלוגים מפוצצים על מוות ומשמעות החיים. ההצגה הפשטנית של המחלה כנרטיב קוסמטי ושיטחי, גורמים לדרמה לזלוג מבין חורי העלילה, ומה שנשאר הוא טקסטים עמוסי פאתוס כמו בברושור של עמותה של שרי אריסון .

חמידותו של הסרט, המשחק הסביר ואמנדה פיט, מצילים את "רגעים יקרים של אהבה" מהתרסקות טוטאלית, ומספקים חוויה קולנועית אסקפיסטית שטוחה, אך לגמרי לא מזיקה ואף נעימה למדי.