הילדים של מאי 00'
החיילים ב"בופור" מוצגים כילדים מפוחדים המנסים לשמור על שפיותם בתוך המציאות האבסורדית שבמובלעת

ראיון: רון לשם מספר על תהליך עיבוד ספרו לתסריט "הבופור" ומסכם: "אני מבסוט"
"ברוכים הבאים. אם יש גן עדן ככה הוא נראה, אם יש גיהינום ככה הוא מרגיש. מוצב בופור."
(מתוך " אם יש גן עדן")
רון לשם, מחבר הספר "אם יש גן עדן", הוא בחור צעיר וחביב עם תווי פנים של ילד, שמדבר על מורשת לבנון כמו על אהובה ישנה. המשיכה שלו לאנשים ולדרמה מאחורי הסיקור החדשותי עליו היה מופקד ככתב צבאי, ותשוקתו לספר את סיפורם, הולידו את ספרו המוערך שזכה בפרס ספיר לספרות לאחרונה. אני יכול לראות אותו, אשכנזי עדין ומנומס, מסתובב עם פנקס ומתעד בנחישות את סיפורי התקופה, מקפיד לא לפספס את כל הקללות שיפוזרו מאוחר יותר כתבלינים אותנטיים וייצרו את הז'רגון העשיר של הספר - ביטויים כמו מזחל"ש (מחזיר לשיגרה) או כינויים מקוריים להומואים, סטייל מאכזב הורים, משתעל נוצות או מנדנד משקופים...



