קרייזי אין לאב

קרייזי מלווה את מסעו של ז'אק, הבן הרביעי למשפחה קנדית מהמעמד הבינוני, בדרכו לעצמאות. זאק' נולד בערב הכריסטמס 1960. ימי הולדתו והתהליכים שעוברים עליו ועל בני משפחתו ביו יום הולדת אחד לבא אחריו, משמשים בסיס לעלילת הסרט.

הבמאי הקנדי-צרפתי ז'אן מארק ואלה כתב את הסיפור יחד עם חברו פרנסואה בולה. השניים יצרו סיפור רגיש ונוגע על תהליך התפכחות של משפחה ויחסי אב ובן שעומדים במבחן מסירות קשה. סיפורו של ז'אק אינו רק סיפור של נער שעובר תהליך גיבוש של זהות מינית, אלא סיפור על מנגנוני התמודדות שחוקים כמו הדחקה והכחשה.

הקשר אב ובן מתנהל ברובו מתחת לפני השטח. אביו, שמתוודע בגיל צעיר לאופיו העדין ו"האחר" של ז'אק, עושה כל מאמץ אפשרי להדחיק את האמת ולהסיט את בנו מהמסלול המתהווה
של חייו. זהותו המינית של ז'אק וגבריותו המוטלת בספק, כמו נבואה חברתית שמגשימה את עצמה, מוטלת בספק מילדות. על אף מאמציו של האב להגן עליו מפניי אחיו והמלחששים, ועל אף שז'אק מנסה לעמוד בציפיות אביו ולתחזק חיים שיקריים תמורת אהבתו של אביו, האמת מגיחה וקורנת מתחת לענני ההכחשה והשקר.

אימו של ז'אק האמינה תמיד שהוא ילד מיוחד עם כוחות ריפוי שניתנו לו בגלל יום ההולדת המשותף לו ולישו. הניסיון לשזור סמלים דתיים והקבלה לדמותו של ישו, תלושים במקצת מעלילת הסיפור ונראים כמו רעיון תסריטאי מיותר. סיקוונס הנסיעה לירושלים אינם מוסיפים מאומה לעוצמת הסיפור.

העלילה ממוקמת בשלהי שנות ה-70, ללא ספק התקופה הכי קולית שהייתה לנו עד כה. הדבר בא לידי ביטוי באווירה ובגרוב הכללי של הסרט, שכולל את הביגוד של התקופה, התסרוקות ופסקול משובח שכולל קלאסיקות מימי פטסי קליין, אלביס ושארל אזנבור, ועד דיויד בואי והרולינג סטונס.

הסרט זכה להצלחה רבה וגרף את רוב פרסי האוסקר הקנדי. למרות העיסוק בנושאים דרמתיים וטעונים כמו יחסי אב ובן וזהות מינית, מדובר בסרט כיפי, שלא לוקח את עצמו ברצינות מוגזמת. מבחני המסירות והאינטראקציות המשפחתיות מועברים בסצנות איכותיות שמבוימות בחן רב ומקדמות את תהליך ההתפכחות הכן והמרגש.