אל תפספסו: הסרטים המדוברים שמציגים בפסטיבל חיפה

כמדי סוכות, פסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה יוצא לדרך גם בחג הזה, בפעם ה-34 שלו. השנה הפסטיבל התהדר לו בכמות מרשימה במיוחד של סרטים שזכו לשבחים רבים בפסטיבלים בהם כיכבו ברחבי העולם, ואלו הם כמה מהסרטים המדוברים ביותר בינהם:

מסאנדנס

״חיות אמריקאיות״ של בארט לייטון מזגזג בין קולנוע עלילתי לדוקומנטרי, כשהוא מעיד על עצמו מיד עם פתיחתו ״זה לא מבוסס על סיפור אמיתי, זה סיפור אמיתי״. כמעט כמו ב״רשומון״ האייקוני של קורוסאווה, אנחנו מקבלים עדויות סותרות מפי הפרספקטיבות השונות של המעורבים בדבר, והדבר הוא שוד של ספר נדיר המוקדש לציפורים אמריקאיות - שהתרחש באוניברסיטת טרנסילבניה שבקנטאקי ב-2004. העדויות ניתנות מהאנשים האמיתיים של הסיפור מהמציאות, בערבוב של הצגת המאורעות המתוסרטים על-ידי שחקנים.

הדגש של לייטון הוא על הרגשת צורך המיצוי העצמי בקרב צעירים המרגישים תקועים או מפוספסים, ועל נושא הזכרון האנושי המשתנה בין אדם לאדם ובין אדם לעצמו, בזמנים שונים בחייו ובהתאם למה שמסייע לו להשלים עם מקרים קיצוניים שחווה. בראש השחקנים נמצא אוון פיטרס הכריזמטי, שכבר הציג את יכולתו בדמות המנהיג הפסיכופטי והסוחף במהלך עונותיה של ״אימה אמריקאית״, וכמובן גם תפס את ההצגה בסרטי ״אקס-מן״ האחרונים בתור קוויקסילבר, בנו האקסטרה-זריז של נבל-העל מגניטו.

מונציה

הסרט שפתח את פסטיבל ונציה, יהיה הסרט שינעל את פסטיבל חיפה: ״האדם הראשון״ של דמיאן שאזל לא התקבל במחיאות כפיים סוערות בהקרנות העיתונאים בונציה, ולא זכה באחד מן הפרסים - אך כן התקבל באהדה גורפת על-ידי המבקרים האמריקאיים, ומועמדותו לאוסקר כמעט מובטחת.

הדרמה עוקבת אחר ראיין גוסלינג בתור ניל ארמסטרונג, במסעו הארוך ועתיר-הטראגדיות להיות האדם הראשון שצועד על משטח האבקה הלבנה של הירח. שאזל כמעט ומוחק את הצד ההירואי והנשגב שבגדולת האירוע ההיסטורי והישגי המדע שיצרו אותו, והופך אותם לתהליך קשה מנשוא עם דגש על תחושות האבל הכבד של ארמסטרונג. עצבות שחורה בפנים, גוונים שונים של מורכבות לרוב בחוץ - וכל זה על רקע יכולת הבימוי המוכחת והייחודית של שאזל.

״הכנסיה הראשונה״ השתתף בתחרות המרכזית של ונציה בשנה שעברה, והוא מהסרטים האפלים ביותר ברשימה. המותחן הדרמטי של פול שרדר הותיק, תסריטאי ״נהג מונית״ ו״השור הזועם״ של סקורסזה - מציג כומר חולה ופסימי (אית׳ן הוק בתפקיד מצמרר), שמפגש עם פעיל סביבתי קיצוני דוחק אותו עוד יותר אל קצה התהום הנפשית.

זהו סרט איטי למדי, בעל משמעויות מעורפלות אך מראה קפדני, דקדקני ומרתק - והוא בהחלט לא נועד לקהל הרחב. בדומה ל״שתיקה״ של סקורסזה עצמו, ״הכנסיה הראשונה״ מעלה תהיות פילוסופיות רבות על כל צדדיה של הדת, כיצד אנשים שונים מאמינים בדרכים שונות, ומה האדם מסוגל לעשות בעבור אמונתו. מעל כל החושך, הסרט מצליח למצוא גם נקודות אור של אהבה אנושית טהורה.

מקאן

פסטיבל חיפה שם ידיו על שלושה סרטים מעוטרים, שזרחו במיוחד השנה בפסטיבל קאן היוקרתי:

״אהבה בימים קרים״ הרומנטי-מוסיקלי זיכה את הבמאי זוכה-האוסקר שלו (על ״אידה״), פאבל פאבליקובסקי, בפרס הבמאי הטוב ביותר של הפסטיבל. הדרמה התשוקתית בשחור-ולבן מרחשת בסוף שנות ה-40 באירופה הקומוניסטית שלאחר-המלחמה, ומבוססת בחופשיות על חייהם של הוריו של הבמאי, אותם הוא מתאר כ״דמויות הדרמטיות הכי מעניינות שאי פעם נתקלתי בהן, שניהם חזקים, אנשים מופלאים, אבל כזוג - אסון בלתי-פוסק״.

״בערה״ הדרום-קוריאני לקח את הפרס על הישג אמנותי בתחרות הרשמית, כשהוא עוסק בג׳ונג-סו (יו הא-אין), שחולם להפוך לסופר ונתקל בבחורה שהכיר בילדותו, לאחר שלא פגש בה שנים. דרמת המיסתורין הבוערת-לאיטה של לי צ׳אנג-דונג כל כך היממה את המבקרים בערכיה הסינמטיים, שגם זכתה בפרס FIPRESCI מטעם פדרציית מבקרי הקולנוע הבינלאומית. בין שחקני הסרט המטאפורי והאכזרי נמצא סטיבן יאון האהוב, המוכר כגלן מדרמת הזומבים ״המתים המהלכים״, ומגלם פה איש עסקים לא-אמוציונלי עם וידוי של הרגל זדוני.

״לזרו השמח״ הוא סרטה של הבמאית האיטלקיה הצעירה, אליצ׳ה רורוואכר (״הפלאים״), שזכתה-במשותף את פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל. דרמת הריאליזם-הפנטסטי עוקבת במקוריות אחר חברותם ואף בריתם של לזרו (אדריאנו טארדיולו), האיכר הצעיר, טוב הלב והחייכן, וטנקרדי (לוקה כיקובאני), בן-העשירה החיוור.

מטרייבקה

״ליטל וודס״ הוא מותחן הפשע וסרט ביכוריה של ניה דהקוסטה, בכיכובן של טסה תומפסון (וואלקירי ביקום הקולנועי של מארוול, ״ווסטוורלד״) ולילי ג׳יימס (סינדרלה בעיבוד הלייב-אקשן של דיסני, ״מאמה מיה! Here We Go Again״), כצמד אחיות-חורגות. הסרט דל-התקציב, הבוחן נושאים אמריקאיים בוערים כמו ביטוחי הבריאות, נראה מסקרן כשהוא בנתיים נמצא על 100 אחוז ב-Rotten Tomatoes.