"גלגל ענק" של וודי אלן: כשבני האדם הם המתקנים

דבר אחד טוב בטוח אפשר להגיד על וודי אלן - שהוא יוצר פעיל ונמרץ, אבל השאלה היא מה באמת יצירותיו הרבות מעניקות לנו? סרטו החדש "גלגל ענק" הוא קצת שונה ומאוד דומה לכל שאר הסרטים שלו; קצת שונה: האווירה סוריאליסטית, הצבעוניות מקורית, הגישה מחזאית תיאטרלית. מאוד דומה: כל השאר. שוב יש לנו כאן מעין משולש אהבה מפותל ומתפתל, בגידה כלשהי, אנשים שקורסים תחת נטל החיים/ נטל הציפיות מהם וכרגיל - אישה מאוד ניורוטית (שזה אמור גם כנראה להיות הקסם שלה אבל מאז ימי דיאן קיטון זה כבר מזמן לא) שעוברת מה שנראה כסדרה מתמשכת של התמוטטויות עצבים חסרות ויסות.

 

"גלגל ענק" הטריילר:

 

 

[brightcove_iframe video_id='ch10archive_bidur051217wonderwheel_1800' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_5z2po31c' duration='84'']

והפעם - הסרט לוקח אותנו לקוני איילנד של שנות ה-50, שם אשתו של מפעיל גלגל ענק (קייט וינסלט) בפארק שעשועים מתאהבת במציל צעיר (ג'סטין טימברלייק). אלא שאז היא מגלה כי גם בתו הצעירה של בעלה מעוניינת למשוך את תשומת לבו של המציל וכמובן ששם הכל מסתבך.

 

מחליפה את קייט בלאנשט בתפקיד האישה הניורוטית ("יסמין הכחולה"): קייט וינסלט; לא נדיר למצוא אצל אלן "אישה בקריסה" שמקבלת את מרכז הבמה באקט פסבדו פמיניסטי, למה פסבדו? כי כמה פמיניסטי זה יכול להיות אם היא רק מקבלת סתירות מהחיים לאורך כל הסרט?

 

הגבר של וודי אלן, ככל שיהיה ניורוטי גם הוא (הרי כולם בסרטיו הם רק וריאציה כזו או אחרת של וודי אלן עצמו), אף פעם לא יגיע באמת ל-rock bottom, הוא ניורוטי נגיד כי שתי נשים רוצות אותו וזה נורא קשה, או כי הוא מציל בחוף הים אבל שואף להיות משורר. הניורוטיות של הגברים האלניים היא אינטלקטואלית, הם אולי חווים סערות רגשיות אבל הן קטנות, נשלטות ומבוקרות ונגרמות לא בגלל טרגדיה מהותית שנחתה עליהם אלא בגלל יותר מידי שפע כזה או אחר (של נשים, של רעינות, של מוטיבציה), אלן שומר על הגברים שלו שלא יתמוטטו לחלוטין, אבל לעומת זאת הנשים של אלן - או הו. הנשים של אלן משלמות את המחיר.

 

לינקים

>>לעוד כתבות של מיכל קליינברג:

איך מה שראינו במאסטר שף שונה מהטרדה מינית?
"חתונה ממבט ראשון": יותר לחוצת חתונה מכולם

"ים של דמעות בשתי עיניי": למה הרגשנו שנינט לא רוצה להיות שם?

בוכה

הנשים של אלן מגיעות לקצה גבול היכולת האנושית; הן מושפלות, הן אובדניות, הן חסרות רסן, הן מגיעות לנקודות אל חזור, הן משובשות, זקוקות להצלה, ננטשות. אם יש משהו שהבנתי בבירור אחרי הצפייה ב"גלגל ענק" זה שהבעיה המרכזית של אלן כיוצר, מעבר לחזרתיות המשוועת, היא חוסר החמלה המשווע עוד יותר של אלן כלפי הדמויות שלו, כשנדמה שהוא "מוציא להורג" מבחינה נפשית דמויות במה שנראה חסר הסתייגויות, מורכבות או עכבות.

 

כמעט כל הדמויות של אלן מרוכזות עמוקות בעצמן, אופורטוניסטיות, בוגדניות; כאשר יש אצלו דמות שבאמת מסוגלת לראות את האחר היא בסופו של דבר הדמות הנלעגת - שיכורה, עלובה, מטומטמת. חמלה אמיתית אצל אלן היא בזויה, החמלה היחידה שהוא יכול לה היא חמלה פוטוגנית שטחית או כזו שמשתלמת באופן זה או אחר.

 

ואולי המטאפוריות של פארק השעשועים בו מתקיים הסרט "גלגל ענק" היא בסופו של דבר מעין מטאפוריות שיורה לאלן כדור ברגל כאשר היא מדגישה את עובדת היותם של סיפורים אנושיים, חולשות וטרגדיות בידור נגיש, זול וזמני עבורו, מתקן בפארק שעשועים ותו לא.

 

 

נדמה שאלן לא נקשר רגשית (מעבר לרגש נרקסיסיטי פשוט של זיהוי עצמי) לאף דמות שלו, שלא משנה לו אם ישתגעו או ימותו לבד - הכל עטוף באיזה "גלאם הוליוודי" קולנועי מאוד אסתטי ונעים לעין - אבל מנותק רגשית לחלוטין ואם יוצר הדמויות לא נקשר אליהן, איך הצופה ייקשר?

 

ה"חיסול הממוקד" הזה זה מה שקורה לקייט וינסלט ב"גלגל ענק"; בשלב מסויים זה כמעט כמו לראות התעללות בבעלי חיים, אתה רוצה לעצור את זה, אין כיסי אוויר של נשימה, כמה סבל היא יכול לחוות? אבל אלה הנתונים שהבמאי מאפשר לנו והנתונים הם - זה המצב. אלו הם החיים שלה (אבל כפי שנכתבו על ידו הרי) ועכשיו - תצפו בה סובלת. (על אף משחקה המצויין, ווינסלט משדרת בעל כורחה כל כך הרבה דברים הפוכים מהדמות אותה היא משחקת - עוצמה, אינטיליגנציה, עצמאות, עמוד שדרה - שלעיתים לאורך הסרט יש דיסוננס ו"רווח" בין ופשוט וינסלט לדמות שלה, כאשר היא נראית פשוט "גדולה על הדמות" שהיא משחקת).

 

את הגבר השרמנטי (המציל הפואטי) מגלם בליהוק מוזר ג'סטין טימברלייק, שהוא נעים לצפייה וכריזמטי אבל נראה בסרט כמו מעין בובת שעווה חסרת פגמים ומקשה על הצופה לפתח איזשהו רגש אל דמות הטפלון שלו, שבסופו של דבר היא לא הרבה יותר מ'נקודת יחס' לסבלה של הדמות הראשית.

 

לסיכום: בסרט "גלגל ענק" יש גם דברים טובים: הצילום של ויטוריו סטורארו מפואר, השימוש בצבע מעניין ואסתטי, המרחב של פארק השעשועים הוא בחירה חכמה ומעניינת ותורם באמצעות הקקפוניה שהוא מייצר להלך הרוח של הניורוטיות ולתחושת הסוריאליסטיות הכללית וקייט וינסלט משחקת מצויין; בהחלט ייתכן שמי שזה הסרט הראשון שהוא רואה של וודי אלן יהנה מאוד, אבל מי שכבר ראה כמה סרטים שלו לא יוכל שלא לראות עוד נדבך בפתולוגיה הפסיכולוגית-אמנותית של הבמאי (וכל מה שאנחנו יודעים על חייו הפרטיים של הבמאי לא תורם, שלא לדבר על קו העלילה של ילדה שמנהלת רומן עם החבר של אמה החורגת..) שמתחילה להיות איך נאמר את זה - קצת צורמת, בלשון המעטה.

 

"גלגל ענק" - 3 כוכבים