נקודה למחשבה: "קרב המינים" מציג דיון מרתק על מלחמת המינים
"קרב המינים" יכל בקלות להפוך לעוד קלישאה בשיח המגדרי, אך דמויות מרתקות ותצוגות משחק נהדרות של סטיב קארל ואמה סטון הופכות אותו למרתק למדי • זוהר צלח, ביקורת
טקסט
כשבוחרים בספורטאים לעשות עליהם סרט זה בדרך כלל מתחלק לשתי קטגוריות- הראשונה, כזו שמגוללת סיפור אישי יוצא דופן, והשנייה, המעניינת יותר, עוסקת באנשים שהובילו לשינוי חברתי. ג'סי אוונס, מוחמד עלי ועוד רבים וטובים זכו לסרט כזה, וכעת מגיע תורו של "קרב המינים".
הסרט מתרחש בשנת 1973 ועוקב אחר סיפורה של בילי ג'ין קינג (אמה סטון, "לה לה לנד", "בירדמן"), אלופת ארצות הברית, שהפכה לפנים של המאבק למען השוואת סכומי הזכייה לנשים.
כשבובי ריגס (סטיב קארל, "בתול בן ארבעים", "המשרד"), טניסאי לשעבר, מזהה הזדמנות עסקית, הוא מזמין את בילי ג'ין קינג למשחק אותו הוא משווק כ"קרב המינים". מצד אחד - הטניסאית הטובה בעולם, שמסרבת להתפשר על שכרה ורוצה להוכיח שנשים שוות בדיוק כמו הגברים; ומנגד, טניסאי לשעבר שרוצה להוכיח שנשים פשוט לא שוות כמו גברים, והן צריכות להיות במטבח.
תמונה
טקסט
כסרט שעוסק למעשה בנושא מגדרי ובקרב ישיר בין תפיסת עולם פמיניסטית לתפיסת עולם שוביניסטית, הסרט היה יכול בקלות ללכת לכיוון הצפוי ולהציג את הדברים כשחור (ריגס ואנשים שהוא מייצג) ולבן (האנשים שבילי ג'ין קינג מייצגת), בטח בהתחשב בשיח הנוכחי.
יוצרי הסרט, הבמאים ואלרי פאריס וג'ונתן דייטון ("מיס סנשיין הקטנה", "רובי ספארקס") והתסריטאי סיימון בופוי ("נער החידות ממומביי", "127 שעות"), נמנעו בחוכמה מללכת למקום הזה ויצרו דמויות מרכזיות מורכבות במיוחד שהופכות את הדיון ואת הסרט למעניין יותר.
תמונה
לעוד ביקורות סרטים:
לא עלתה על הגל: גדות לא מצליחה להביא את הקסם של "וונדר וומן" ל"ליגת הצדק"
רצח בקולנוע: "רצח באוריינט אקספרס" הוא עיבוד גרוע לסיפור נפלא
את הסרט הזה אתם לא רוצים להחמיץ: "פיגומים" הוא חוויה קולנועית יוצאת דופן
טקסט
ריגס הוא גבר נשוי, מכור להימורים, שלומד על עצמו ועל מערכת היחסים שלו עם אשתו, פרסילה, המון. מול המצלמות הוא מתנהג כשוביניסט, אבל אנחנו לא באמת יודעים אם הוא באמת כזה או שהוא פשוט ניצל את ההזדמנות העסקית כדי להחזיר את עצמו לעניינים וגם להרוויח לא מעט כסף.
מנגד, קינג אכן נלחמת כלפי זכויות הנשים ושוויון השכר, ובו זמנית מגלה את עצמה מבחינה מינית- אך היא מסרבת לקבל את ההחלטה הבאמת חשובה של חייה. היא מסרבת לעזוב את בעלה, לארי (אוסטין סטוואל, "גשר המרגלים"), בו היא בוגדת; אך גם מסרבת לשחרר את המאהבת שלה, מרילין (אנדראה רייסבורו, "בירדמן", "אבדון").
מלבד מרילין, לארי ופרסילה, שכן מקבלות מעט נפח ותורמות למטען הרגשי של הסרט, שאר דמויות המשנה בסרט שטחיות מדי - האיש מאחורי ארגון הטניס האמריקאי מתגלה כשוביניסט גנרי למדי, גלדיס הלמן היא דמות מוכרת של יהודייה מברוקלין והסטייליסטים של הטניסאיות הם קלישאות כל-כך מזעזעות של הומוסקסואלים שנדמה שהן נכתבו ע"י הומופוב.
תמונה
טקסט
גם מבחינה קולנועית סרטם של פאריס ודייטון לא מספיק מעניין, והוא סובל מבעיות רבות - האמצע שלו משמים למדי והדיאלוגים שלו נוטים הרבה פעמים לכיוון הקלישאות.
הבעיה הגדולה ביותר של הסרט היא שהוא מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הוא מנסה להיות דרמה אוסקרית אך גם גם להיות שובר קופות טיפוסי, קומוניקטיבי, קומי וקליל שיביא את הקהל הרחב. כתוצאה מכך הסרט לא באמת הולך עד הסוף, לא כדרמה אוסקרית המעניינת שאולי הוא יכול להיות ולא כסרט הוליוודי סטנדרטי.
תמונה
אמה סטון וסטיב קארל בתפקידים הראשיים עושים עבודה אדירה ומצליחים לקלוט את הדמויות אותן הם מגלמים באופן כמעט מושלם, ומוסיפים לסרט המון. בהיעדר הופעות באמת טובות עד כה במרוץ לאוסקר, לא מן הנמנע ששניהם יקבלו מועמדות לאוסקר הקרוב.
חלקו האחרון של הסרט, אשר מגולל את משחק הטניס, עשוי בצורה נהדרת ויוציא אתכם מהסרט בתחושה טובה למדי.
בשורה התחתונה, "קרב המינים" הוא סרט מהנה ומעניין שיכל בקלות ליפול למקום קלישאתי, אך במקום זאת מציג דיון מעמיק במלחמת המינים. עם זאת, הוא סובל מלא מעט בעיות שימנעו ממנו להיחקק בזיכרון של אנשים לטווח ארוך.
ציון: 3 וחצי כוכבים.