לא עלתה על הגל: גדות לא מצליחה להביא את הקסם של "וונדר וומן" ל"ליגת הצדק"

טקסט

בשנת 2012 עלה לבתי הקולנוע "הנוקמים", סרט גיבורי העל של מארוול שזכה להצלחה קופתית היסטורית (1.5 מילארד דולר הכנסות ברחבי העולם) ולביקורות חיוביות. הסיבה לכך פשוטה - מארוול בנו עולם קולנועי נהדר עם דמויות מעניינות שהגיע לשיא ב"הנוקמים" ההיסטורי.

תמונה

טקסט

הסרט מתרחש כמה חודשים אחרי אירועי "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק". באטמן (בן אפלק), שחזר להאמין באנושות אחרי שסופרמן הקריב את עצמו למען בני האדם, נאלץ להתמודד עם איום חדש שמאיים להשמיד את העולם. לשם כך, הוא נעזר בדיאנה פרינס (גל גדות).

יחד השניים מגייסים את פלאש (עזרא מילר, "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", "כמה טוב להיות פרח קיר"), סייבורג (ריי פישר) ואת אקווהמן (ג'ייסון מומואה, "משחקי הכס", "קונאן הברברי") כדי ליצור קבוצה שמטרתה להציל את העולם.

תמונה

לעוד ביקורות סרטים:

את הסרט הזה אתם לא רוצים להחמיץ: "פיגומים" הוא חוויה קולנועית יוצאת דופן

אולי את הסוד הזה היה עדיף לא לספר? "סודות הפרברים" הוא סרט בינוני ומתחסד

טקסט

אחד האירועים הכי משמעותיים ב"ליגת הצדק" קרה בכלל מאחורי הקלעים- זאק סניידר, האיש שמאחורי היקום הסינמטי של די.סי, נאלץ לפרוש מהסרט לאחר שבתו שמה קץ לחייה. די.סי גייסו למשימה את ג'וס ווידון, במאי שמבין דבר או שניים בסרט גיבורי על ענק- שכן הוא ביים את "הנוקמים" של מארוול. "ליגת הצדק" הוא למעשה מאש-אפ של חומרים שביים סניידר ונבחרו ע"י ווידון לסרט, שגם הוסיף המון סצנות שלו שנעשו במהלך צילומי ההשלמה.

התוצאה היא סרט מאוד לא אחיד בשפה שלו - מצד אחד, הרצינות התהומית שמאפיינת כל סרטי די.סי שלו והחיבה הלא מוסברת לברקים ולעבודת CGI גרועה, ומנגד הניסיון של ווידון שמנסה להכניס קצת אור, צבע והומור לסרט.

תמונה

טקסט

ב"ליגת הצדק" די.סי דוחסים את מה שמארוול עשו בחמישה סרטים לפחות או יותר חצי שעה של אקספוזיציה, בה אנחנו רואים 3 גיבורי על חדשים, נבל וחדש ומספיקים ללמוד על הפעם האחרונה שבני האדם, האמזונות ובני האטלנטיס שיתפו פעולה. זה הרבה יותר מדי מידע שאנחנו מקבלים במעט מדי זמן, והתוצאה היא עלילה שטחית מאוד ונבל גנרי לחלוטין (שמצטרף לרשימה ארוכה של נבלים גנריים בסרטי קומיקס בשנים האחרונות) שחוץ מחיבה להרס וחורבן ועבודת CGI מביכה אין בו שום דבר.

ולמרות כל החסרונות הבולטים האלו, יש כמה דברים טובים שאפשר לקחת מ"ליגת הצדק".

תמונה

גם הגיבורים החדשים שדי.סי מציגה לנו בנויים בצורה טובה - סייבורג ואקווהמן הם בערך הגיבורים הכי משמימים שיש לעולם הסינמטי של די.סי להציע לנו, אך ב"ליגת הצדק" הם מצליחים להיות מעניינים. סייבורג נבנה בצורה מספיק מעניינת כדי שנרצה לראות בהמשך מה קורה כשהטכנולוגיה החייזרית באמת משתלטת עליו ואקווהמן מצליח להיות הגיבור המגניב שרצינו שהוא יהיה (הרבה בזכות מומואה הנהדר) ומעלה את רף הציפיות לקראת הסרט שלו.

אך מעל שניהם בולט עזרא מילר בתפקיד פלאש -מרגש, מצחיק, תמים, חוצפן ובעיקר חרדתי. מילר מצליח לא רק לגנוב את ההצגה כמעט בכל סצנה בה הוא לוקח חלק (כולל סצנת אפטר-קרדיטס נהדרת), הוא גם נותן לדמויות והסרט מסביבו את הקלילות וההומור שהם צריכים ובדיוק במידה הנכונה.

ואיך גל גדות? ובכן, כמו שני הסרטים הקודמים בהם כיכבה כ"וונדר וומן" היא עדיין כובשת ומלאת נוכחות וכריזמה, אך בסרט החסרונות הבולטים שלה כשחקנית דרמטית מובלטים יותר מבעבר; חלק מכך בגלל הדיאלוגים המביכים שנכתבו לה (אני מתקשה להאמין שיש מישהו בעולם שצריך הסבר לגבי מה הלאסו של וונדר וומן עושה), אך גם בגלל שהיא פשוט לא שחקנית דרמטית טובה.

אז נכון, בהשוואה ל"הנוקמים" "ליגת הצדק" הוא סרט די בינוני, אך בכל מה שקשור ליקום הקולנועי של די.סי מדובר בצעד שאפתני ומעניין שכן הוא מצליח לקדם אותו מעט ולהבדיל אותו מזה של מארוול.

אחרי הכל, הגיבורים של די.סי והעולם בו הם מתקיימים מעט יותר מורכבים ואפלים מאלה של מארוול, וכך גם צריך להיות היקום הקולנועי שלהם. "ליגת הצדק" מראה שדי.סי עדיין רחוקים מלממש את הפוטנציאל הגלום בעולם שלהם, אך הוא מראה גם מראה שהם כן מתקדמים לעבר יקום קולנועי טוב יותר. זה יכול לקחת קצת זמן, וזה חייב לקרות עם באטמן שיכול לעשות עבודה טובה יותר מזה של אפלק, אבל די.סי בהחלט בדרך לשם.

ציון: 3 כוכבים.