לחגור חגורות: אוטובוס הקסמים חוזר!

מלחמת הבמאים:

 

הכוח לא חזק במיוחד עם במאי הוליווד הצעירים, כשהפקה שלישית של הגלקסיה הרחוקה מאוד והאהובה ביותר בהיסטוריית הקולנוע נקלעה למשבר בימוי. שלשום דיסני הודיעו רשמית כי קולין טרוורו, מי שנבחר לביים את הפרק התשיעי והאחרון בטרילוגית ״מלחמת הכוכבים״ החדשה, לא ימשיך עוד לעבוד על הסרט. שוב לא מאפשרים בפרנצ׳ייז לבמאי לסיים את עבודתו - ושוב זה כנראה בצדק.

 

>> מלחמת האולפנים: במאי "מלחמת הכוכבים" הוחלף לפני הצילומים

תחילה היה זה גארת׳ אדווארדס, שלפי השמועות ההגיוניות לא הוביל את הספין אוף ״רוג אחת״ לאן שציפו ממנו, ובשלב פוסט-ההפקה הביאו לו כפיקוח את אחד משני תסריטאי הסרט, טוני גילרוי (״מייקל קלייטון״). אדווארדס הוא במאי עם סגנון ויזואלי מעניין - ניתן לראות זאת בסרט האינדי השקט שלו ״מפלצות״, ואפילו ב״גודזילה״ עתיר-התקציב והמאכזב. אך הוא בהחלט לא הוכיח את עצמו כמספר-סיפורים, ולכן אתייחס אליו כ״הימור מס׳ 1״ של דיסני.

 

 

״הימור מס׳ 2״ הוא מורכב יותר: כשצמד הבמאים פיל לורד וכריס מילר נבחרו לביים את סרט הסולו של האן סולו סוקרנתי. לורד ומילר הוכיחו את הכשרון הקומי שלהם עם הצלחות כמו ״גשם של פלאפל״ הקסום וסרטי ״ג׳אמפ סטריט״ (22 הוא מהקומדיות האהובות עלי של המילניום), אבל התהיה היתה - האם יש להם את הקסם הסטאר-וורזי? לאחר שהצמד הודח בשלהי ההפקה, כבר לא נדע לענות, אבל סביר שלא. במקומם של לורד-מילר הביאו את ההיפך המדוייק שלהם, קפטן הוליווד, רון הווארד. אפשר לסמוך בעיניים עצומות על הווארד, שחי ונושם את הוליווד מגיל 5, וזה כנראה מה שדיסני חיפשו כדי לסדר את השלב המבולגן הזה, אבל עכשיו התהיה היא - האם יש לבמאי הותיק עוד מה לחדש?

״הימור מס׳ 3״ הוא הסיבה שלשמה התכנסנו: קולין טרוורו. טרוורו ביים את ״עולם היורה״, שאמנם היה בידור טהור שהכניס 1.5 מליארד דולר, אבל כשבאים לבחון אותו כיצירה קולנועית - אפשר להודות שלמרות כל הכיף הדינוזאורי, הוא לא מרשים במיוחד, וודאי שלא התקרב למקור הספילברגי. ואז מוקדם יותר השנה יצא ״הספר של הנרי״, סרט מושמץ להפליא של טרוורו, שכנראה הזיק למוניטין שלו יותר מדי וערער את אמון הקהל לחלוטין.

 

 

אבל צריך לזכור שמעל כל זה, האסון האמיתי היחידי שמרחף מעל פרק 9, הוא מותה של קארי פישר. לפרק התשיעי כבר היה תסריט די סגור, שעל-פי דבריה של קתלין קנדי, הנשיאה העוצמתית של לוקאספילם, הוקדש לדמותה האגדית של ליאה. פרק 7 היה האן סולו, פרק 8 יהיה לוק, פרק 9 נועד להיות ליאה. המוות הפתאומי של פישר הותיר את הסרט עם תסריט לא רלוונטי, שנכתב על-ידיו של טרוורו עצמו והשותף הקבוע שלו, דרק קונולי. בחודש הקודם כבר הוכרז שהמחזאי והתסריטאי ג׳ק ת׳רון יכתוב תסריט חדש לחלוטין, ומשם יציאתו של טרוורו כבר היתה ברורה.

אם כך, בתכניות של לוקאספילם ודיסני היה לקחת הימורים יצירתיים עם במאים לא-צפויים, כדי להעניק למותג האהוב את החזון הויזואלי האפי שראוי לו. אך כנראה שהבמאים שנבחרו היו קלפים פרועים מדי, שלא השתלמו, ודיסני העדיפו את התהפוכות הלא נעימות (בעליל) על פני התפשרויות על רמת המוצרים המוגמרים.

כעת נותר רק להמתין להכרזה לגבי הבמאי החדש של פרק 9 (ולגבי זה שהסרט יידחה לדצמבר 2019). האם זה יהיה ״שובו של הג׳יי-ג׳יי״ - לאחר שג׳יי ג׳יי אברהמס הצליח להשיב את הפרנצ׳ייז למלוא תפארתו עם ״הכוח מתעורר״? האם זה יהיה ריאן ג׳ונסון, שכתב וביים את פרק 8, ״אחרוני הג׳דיי״, שיוצא בדצמבר הקרוב? או שבכלל ״there is another״, ודיסני שוב יפתיעו עם בחירה מעניינת? אם אכן ילכו עם ג׳ונסון, זו תהיה הצהרת אמון מוחלטת ב״אחרוני הג׳דיי״ המתקרב והמגה-מצופה, שבנתיים התמונות הראשוניות ששוחררו ממנו מעידות על כיוונים יצירתיים חדשים, מרהיבים, ובהחלט מסוכנים.

 

 

חמש ילדות יפות בשמלות דהויות: ״הפיתוי״ של סופיה קופולה

 

קירסטין דאנסט מכירה מקרוב את העבודה על סרטים מנתצי-קופות - לאחר שכיכבה בטרילוגיה המקורית של ״ספיידרמן״. תוך כדי עבודתה באותם בלוקבאסטרים שהתחילו את עידן גיבורי-העל בקולנוע, דאנסט פיתחה שיתוף פעולה מעניין (ומתוקצב משמעותית פחות) עם הבמאית סופיה קופולה, ב״חמש ילדות יפות״ ו״מארי אנטואנט״ הססגוני. השתיים מגיעות אלינו שוב הסופ״ש, בהצטרפותה המכובדת של ניקול קידמן, עם ״הפיתוי״, שזיכה את קופולה בפרס הבמאית הטובה ביותר בפסטיבל קאן האחרון.

 

 

 

הסרט עוקב אחר בית ספר לבנות די נטוש בוירג׳יניה בשלהי מלחמת האזרחים ב-1864, כשנותרו בו רק המנהלת שלו (קידמן), מורה אחת נוספת (דאנסט) וחמש תלמידות צעירות. עם הפתיחה, אחת התלמידות מוצאת ביער חייל פצוע קשה מצבא האיחוד (קולין פארל), ומובילה אותו לטיפול בבית הספר.

החייל הצ׳ארמר הוא לא רק אוייב מהצבא הנגדי, אלא גם מהמגדר הנגדי. הוא מתחיל לערער את המקום מבפנים, לאחר שעבר זמן רב מאז שהוא ראה נשים, והנשים מצידן חיו תקופה ארוכה הרחק מהגברים שיצאו למלחמה האכזרית. הגבר כאן הוא גם הנחש וגם התפוח, וכל נשות החווה מכניסות עצמן למשבר אמון שנובע מנוכחותו. המלחמה יוצרת מצב תמידי של חוסר בטחון עבור הנשים, גם כשהן נועלות את עצמן בביתן, ואם עד כה היה קשה לדעת על מי לסמוך מבחוץ - עכשיו גם פנים הבית מפחיד יותר מתמיד.

 

 

קופולה החליטה ליצור את ״הפיתוי״ לאחר שצפתה בסרט המקורי מ-1971, שתורגם בארץ כ״הנקמניות״, ובסופו של דבר, לא ממש ברור למה היא הלכה על זה. ״הנקמניות״ בעצמו היה עיבוד לספרו של תומאס פ. קולינאן, כאחד מחמשת שיתופי הפעולה בין הבמאי פורץ הדרך דון סיגל וקלינט איסטווד האייקוני. העיבוד של קופולה הוא העתק דהוי (באופן מילולי - נראה כאילו הצילומים היפים עברו תחת פילטר שהדהה את כל צבעיהם), שוויתר על משחקי האור וצל המשמעותיים של המקור, כמו גם על המשקל הדרמטי האמיתי שלו.

קופולה שואפת ליצור את המותחן הפסיכולוגי הראשון שלה, אך מתח ופסיכולוגיה די נעדרים מ״הפיתוי״, כשדמויותיו מוצגות בשטחיות מכוונת כדמויות בצ׳יזבט, ולא כדמויות בסיפור. ישנו פער משמעותי בין הפרמיס המעניין לתסריט הדל של הסרט, והוא לא מצליח לרתק, על אף שלל תצוגות המשחק המרתקות של הכוכבות שלו. אך בהקשר השחקנים, אם שוב חוזרים להשוואה המתבקשת למקור - פארל הוא ממש לא איסטווד.

 

ההשוואה, אגב, מתבקשת רק כי קופולה לא הוסיפה פרט אחד מקורי לעיבוד שלה, מלבד כמה בדיחות שנחתו היטב, ושינויים בצבעי השמלות של הדמויות הנשיות מחום ואפור לצבעים פסטליים בוהקים, כאילו קפצנו שוב לארמונו של לואי ה-16. אבל הקונטרס הזה בין הגברות המגונדרות ותופרות המלמלות לדחפים, היצרים והתסביכים שלהן מועבר היטב במקור האמיץ, והאווירה האלגנטית ומטופחת יותר של קופולה הכשרונית לא סיפקה חידוד מהותי בנושא. בשורה התחתונה, סביר להניח שמה שבעיקר ייזכר מה״פיתוי״ הוא העובדה שהוא צולם באותו בית בניו אורלינס שבו צולם ״Lemonade״ של ביונסה.

יוצאים שוב אל הדרך, עם פריזל לטייל:

 

ובמסגרת ריבוט מסוג אחר לגמרי: בשלהי שנות ה-90, זכינו לצאת להרפתקאות מדעיות סוחפות בהובלתה של גברת פריזל, בהן היא לימדה אותנו על נפלאות הגלקסיה כמו המנסרה וצבעי הקשת, הקשר בין שוקולד ליערות הגשם וכיצד הרי געש תת-ימיים יוצרים איים חדשים. כעת ילדי שנות ה-2000 יוכלו לצאת להרפתקאות דומות באוטובוס הצהוב משנה-הצורה, עם החידוש המתקרב של נטפליקס לנוסטלגיית האנימציה, ״אוטובוס הקסמים״.

״עם פריזל? מה פתאום!״, אבל כן עם אחותה הצעירה, פיונה פליסטי פריזל, כשהקומיקאית קייט מאקינון (״סאטרדיי נייט לייב״) תעמוד מאחורי קולה. למען האמת, ובאופן מפתיע, הדבר היחיד שלא עובד בטריילר המקסים שנטפליקס שחררו אתמול (ג׳) הוא מאקינון עצמה. הדיבוב שלה נשמע מאולץ ואפילו מלחיץ, ויש לקוות לתפנית משמעותית בפרקים המלאים, שכן פריזל אמורה להיות העוגן של כל מה שטוב בסדרה. היה משמח לגלות שפריזל המקורית היא כיום פרופסור פריזל, ועדיין מדובבת על-ידי לילי טומלין, שבזמנו זכתה באמי על התפקיד.

 

 

 

על שיר הפתיחה החדש אחראי לין-מנואל מירנדה, שלאט לאט משתלט על כל פינה מוסיקלית הוליוודית. מירנדה בנה לעצמו שם כשיצר את מחזמר הלהיט ״המילטון״, ומאז שבה את ליבם של דיסני כשסיפק מוסיקה לסצנה ב״מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר״, יצר את הפסקול הסוער של ״מואנה״, ובשנה הבאה נראה אותו בסיקוול של ״מרי פופינס״. אבל עם כל ההערכה לנטפליקס ולמירנדה, בנתיים נמשיך להנות משיר הפתיחה המדובב המקורי.